באמצע השבוע הכי קריטי בחרתי לקחת לי פסק זמן לצאת למשרד מחוץ לבית ולהתפנות לכמה דברים שחשובים לי בין היתר קצת זמן לעצמי ושקט, חיבור למשמעות החג המתקרב.
מעבר לאימונים שאני מעבירה בקליניקה אני עובדת בדרך כלל מהבית. בתקופה האחרונה זה היה מאתגר במיוחד כשכולם בחופש ויש תנועה מסביבי כל הזמן וציפיה שאהיה פנויה ונוכחת.
הרגע הזה שאת מזהה שמשהו תקוע ואת מבינה שאת צריכה לפעול אחרת כדי לקבל תוצאה אחרת… שדווקא הגבול בין עבודה לבית ובין בית לעבודה יכול לעזור לנו להיות נוכחים בשני המקומות (ולא במקביל. חחח… אין חיה כזאת) בצורה הטובה ביותר.
ולענייננו,
ליל הסדר!
אנחנו כבר בישורת האחרונה, יש כל כך הרבה על מה לדבר אבל אני בוחרת להתמקד במילות ההגדה "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"
יציאת מצריים נצרבה בדמנו, היא פוגשת אותנו ביומיום בכל תפילה בקריאת שמע, בקידוש ואיפה לא. זה חלק מהDNA שלנו ומיסודות האמונה שלנו.
במילים האלו בעל ההגדה לא מדבר איתנו רק על זיכרון יציאת מצריים הוא מדבר על הרגשה, על חוויה, והוא מדבר אלי ואלייך בלשון נוכח ובהווה. כי המילים האלו הם לא רק אמירה על מה שהיה, אלא קריאה עמוקה ליציאה לחירות – כאן, ועכשיו.
מוסיף הרמב"ם "ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משיעבוד מצרים (הלכות חמץ ומצה, פרק ז', הלכה ו' ) "לא יצא פעם, אלא עכשיו ונותן לנו הסבר מפורט מהי דרך חירות וגינוני מלכות (אם שכחנו במרוצת הגלות…).
אנחנו עומדות ערב היום הגדול הזה כל אחת ומיצריה, ותוהות איך מרגישים באמת טעם של חרות?
אין מדוייקים לנו יותר מדברי ה"שפת אמת" לפרשת בא "ובמצרים היו נכללין כל מיני מיצר ולכן ע"י זכירת גאולת מצרים נתעורר כח הגאולה בכל מיני מיצר ע"י שהכל נכלל אז ביציאת מצרים כנ"ל.
גלות מצריים היא מודל של עבדות ושיעבוד ואנחנו יכולות ללמוד ממנה ולהשליך על המיצרים ואתגרים שלנו.
בואו נדבר רגע על ההבדל בין עבד לבן חורין?
עבד חי בתחושת חוסר ברירה. בתחושת קורבנות וחוסר אונים. הוא פועל מתוך פחד, מתוך מה יגידו ומתוך הישרדות אמיתית. לעומתו אדם בן חורין פועל מתוך חיבור ומשמעות מתוך בחירה ומתוך אחריות לעצמו.
מה מונע מאיתנו לצאת לחופשי? להצליח להפוך להיות בני חורין?
בואו נבדק יחד בגלות מצריים מה עשה פרעה כדי למנוע חרות מעם ישראל ולהשאיר אותם עבדים במהותם?
"תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים… וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" (שמות ה', ט')
כלומר – העמיסו עליהם, שלא יהיה להם זמן לחשוב, לחלום, לשאול שאלות.
כמה פעמים אני שומעת את המילים האלו: "אין לי זמן לנשום איפה בדיוק אני יכניס זמן לעצמי? איך אני אוכל להתפנות לתהליך אימון, טיפול או ללמוד משהו חדש?"
זו מהות העבדות והיא מתקיימת גם בעולם מודרני בשנת 2025. היום הכי קל לנו מאי פעם להיות עמוסים ומוצפים ומוסחים ולמנוע מעצמנו להתפנות לקחת אחריות לשלומנו.
אז איך נוכל לתרגל חירות ולעבוד על היציאת מצרים הפרטית שלנו?
אולי הבסיס הוא קודם כל להיות בתשומת לב לכך שהמפתח לחירות הנפש נמצא ב"רצון" לצאת לחרות ובהבנה שהמפתחות אצלנו.
נכון האתגרים אולי חיצוניים – אבל הפתרון נמצא אצלנו פנימה.
החיים מזמנים לנו לא פעם אתגרים אמיתיים.
לא הכול בשליטתנו. לפעמים זו סיטואציה חיצונית, לפעמים אנשים סביבנו, אבל התגובה , הבחירה, היא בידיים שלנו, תודה לה'!
לפעמים ברגעים של כאב זה נראה שאין מוצא וכאילו מישהו נעל אותנו וזרק את המפתחות החוצה אבל זו לא האמת. זה רק אומר שיש לנו דרך לעשות כדי למצוא את המפתח אצלנו.
ואם אמרנו שעומס הצפה ועבודה עד כלות הם ממעכבי החירות אז בואו נדבר על כלים שיכולים לעזור לנו לצאת מהמקום הזה ולאפשר את המעבר מעבדות וקורבנות לחרות.
המלחמה ב"פרעה" ביצר הרע, בטירוף, היא בדיוק שם. מול "ותכבד העבודה על האנשים"
אף אחד לא מצפה מאיתנו לההתפטר מהעבודה ולהתחיל לשבת רגל על רגל כל היום… אולי פשוט להתחיל "לעבוד נכון" וש"העבודה" (במובן הרחב של המילה) לא תנהל אותנו.
קודם כל לעצור, לנשום, להתבונן לשים לב שאנחנו פועלות בהלימה לערכים שלנו, שאנחנו לא דורסות מערכות יחסים שחשובות לנו בדרך, שאנחנו דואגות למילוי מיכלי האנרגיה שלנו – יש לנו כמה מיכלים והסבר עליהם הוא נושא למאמר בפני עצמו… אבל ננסה להסביר בכמה משפטים ,
בראש ובראשונה האנרגיה הפיזית שלנו -נשימה אוכל, שתייה, שינה מספקת, משם לאנרגיה הרגשית שלנו- מקום לרגשות שלנו, הקשבה לעצמנו דרך טיפול באנרגיה המנטלית שלנו תכנון נכון יצירת סדר ובהירות ונסיים באנרגיה הרוחנית שלנו שמתבטאת במשמעות וחיבור למשהו שהוא יותר גדול ממנו, לתכלית, וזה כבר מזכיר לנו למה אנחנו כאן ולמה בכלל יצאנו ממצריים…
בפסח הזה, כשנשב ליד שולחן הסדר ונקרא :"בכל דור ודור אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" נזכר שאנחנו חלק מהמסע הזה והוא קורה עכשיו ונזכור לבקש סיעתא דשמיא וגאולה גם למיצרים הפרטיים שלנו.
וכמובן נמשיך לצעוד, צעד אחרי צעד, לעבר החירות שלנו. כי מסע לחיים בלב שלם מתחיל בהסכמה להיות בדרך.
פסח כשר ושמח!
נחמי דורי, מאמנת אישית
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
