השבוע בקליניקה פגשתי בחור בוגר ששיתף אותי באתגרי השידוכים שלו ובקשיים החברתיים שהוא חווה.
הוא סיפר לי בדרך אגב על מה שקרה לו בדרך – הוא היה בלחץ להגיע בזמן, ונתקע בנתיב הלא נכון. אף אחד לא נתן לו להיכנס, אז הוא פשוט דחף את עצמו, חסם עוד נתיב, עד שכבר לא הייתה לנהגים ברירה. 🚗
הוא גם הוסיף לתת לי 'עצה אישית': “אם מישהו לא נותן לך לפנות – אל תסתכל עליו רק תידחף קצת ואז עוד קצת… עד שכבר לא תהיה לו ברירה. אני חסמתי גם נתיב אחר עד שנכנסתי, אבל מה אכפת לי…”
המשפט הזה תפס אותי, כי בלי לשים לב הוא שיקף בדיוק את ההתנהלות שלו גם בחברה ובשידוכים: נכנס “בכוח” בלי רגישות למי שמולו. דווקא דרך המשל הזה נוצר פתח לשיחה על מיומנות ההשתלבות ושם הבנו יחד שהמפתח עבורו הוא – ללמוד להשתלב אחרת. 🚫
גם בכביש יש עוד אפשרויות: לייצר קשר עין עם הנהג שבנתיב השני, לבקש בעדינות את עזרתו, או פשוט לנסות להשתלב במקום אחר. וזה נכון גם בחברה: יש דרך להיכנס מבלי להיתפס כשונה או אגרסיבי.
וזה גרם לי לחשוב על הילדים שלנו, שעומדים להיכנס שוב לכיתה, למסגרת חדשה או לקבוצת חברים. גם הם לפעמים מתלבטים: איך לא להיות "שקוף", אבל גם לא להיראות דוחפים ומתאמצים מידי?
אז הנה כמה רעיונות קטנים כדי להכנס טוב יותר לחברה, ליום הראשון (ולא רק): 💡
קודם מקשיבים – במקום להיכנס ישר לשיחה, פשוט להיות ליד, להקשיב, להנהן, לחייך.
למצוא חיבור ולהצטרף – אם מישהו בקבוצה למשל משתף שהיה בים בחופש, אפשר להגיד: “גם אני הייתי הרבה בים, והכי אהבתי…"
להתעניין באמת – שאלה קצרה כמו: “באיזה חוף היית?” פותחת דלת לשיחה טבעית.
פשטות עובדת – בהפסקה, הצעה כמו “רוצים לשחק כדורגל? הבאתי כדור” יכולה להפוך לכניסה רכה לקבוצה.
שפת גוף מזמינה – חיוך, קשר עין, לא להיצמד מדי, פשוט לשדר “אני פתוח לחברות".
ככה הילד לומד: לא צריך לדחוף בכוח, וגם לא לשתוק ולהתבודד בצד. אפשר להיות חלק. בעדינות, בהקשבה, ובעיקר באומץ להיות נוכח.
אבי אברהם – יועץ חינוכי ומנהל מרכז 'חוזקות'
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
