מכתב מלב שהיה שם: "אמהות יקרות תנו את עזרת הנשים השקטה, למי שהתפקיד שלה עכשיו הוא להיות בפנים"

הטור הזה הוא בדרך כלל על קפה ומוזיקה, על השראה באולפן ורגעים קטנים של יצירה

אבל הפעם, רגע לפני השנה החדשה רציתי לשתף משהו קצת יותר אישי:

עשר שנים אחורה, הייתי אישה צעירה

אישה צעירה בעמדת המתנה

לא ידעתי אז ש"עמדת המתנה" זה לא רק ביטוי אלא תחנה שלמה בחיים.

חיכיתי לילדים, חיכיתי לזכות להיות אמא, וזה פשוט לא קרה.

באותה שנה, קצת לפני ראש השנה, התפתח דיון מאוד סוער וטעון בפורום של פרוג.

השיח היה סביב הבאת ילדים לבית הכנסת, ומה התפקיד שלנו כאמהות.

הדיון הזה כאב לי מאוד  גם באופן אישי, וגם בשם עוד חברות שהיו איתי באותה סירה, מחכות ומתפללות.

במיוחד כשבמשך שנים הייתי הולכת מדי שבת לבית הכנסת, מחוברת לתפילה.

לא רק בימים נוראים אלא כל השנה.

המילים האלו נכתבו אז, מתוך הכאב שבער בהמתנה.

כאב שלא ידעתי מתי ואיך ייגמר.

אבל אז בדיוק באותה שנה, משהו קרה.

מניחה את זה כאן, בלי לגעת

ואז תגלו איך מהמקום הזה בדיוק הגיעה התחלה חדשה

אז אחרי כמה ימים של מחשבה – להגיב\ לא.. החלטתי להחשף

ואם אפילו דעה של אמא אחת מכאן תהיה שונה- והיה זה שכרי..

אז אני אחת מאלו שהגדירו בתחילת האשכול "חשוכת בנים"

וכאן אני פונה בשם הרבה הרבה חברות שלי- שבסירה איתי, כאלה שמצפות לילדים,

וחלקם עדיין גם לבעל –

אמהות יקרות!

קיבלתם מתנה ענקית ויקרה, ואתן צריכות לנצל אותה

אישה- התפקיד שלה לגדל את ילדיה, ולא להסתובב בבית הכנסת.. וקל וחומר לא איתם!

כן- אבא בשמיים רוצה במבה וביסלי, וטיטולים, ולא דמעות בבית הכנסת על חשבון אחרות!

כי כמוני יש הרבה שהיו מאוד מאוד מאוד שמחות להתחלף איתכם,

ושמחות לקצת במבה מרוחה בחצאית

אבל התפקיד שאבא שלנו קבע להם- זה להיות מאחורי הסטנדר, ולהוריד דמעות

ורק לחלום על הימים האלו שיגיעו בעז"ה–

שמעתי בערב החג הרצאה מפי הרב משה בויאר – מספר סיפור על ר' שלמה מזויעל

שבערב יו"כ, ממש לפני שבא לצאת מהבית ל"כל נדרי" עלה הביוב בבית,

בדירות קטנות כמו של פעם – מדובר במצב לא נעים בכלל..

קרא מייד לשרברב, הלה הגיע – הוריד את ה"קיטל" והטלית, והתחיל לעבוד,

להפתעתו הוא רואה את הרב, עם כל מלבושי החג, רוכן לבור ועוזר לו,

אמר לו –

רבה – בבית הכנסת מחכים לך, להתחיל תפילת כל נדרי, למה אתה עוזר לי?

ענה לו – (וסליחה אם אני לא מדייקת במילים)

'אם הקב"ה העלה אצלי את הביוב דווקא ברגעים האלו, זה לא סתם

התפקיד שלי עכשיו – זה להגיד כל נדרי מכאן- מתוך הבור!'

והמסר מדבר בעד עצמו

כל אחת – והתפקיד שנתן לה בורא עולם בימים האלו

לאחת דווקא לבכות בביה"כ ולשניה להחליף טיטולים ולהכין "פאקלך"

ונקודה נוספת למחשבה –

כתבה פה מישהי על "קריאת התורה" בר"ה שהיא פחות חשובה מתקיעת שופר

אז מה אם אגיד לך שאולי את לא זוכרת, אבל קריאת התורה ביום הראשון

היא "וה' פקד את שרה"

וההפטרה על חנה אם שמואל.

ונשים במצבי בוכות מאוד בזמן הזה- שזה זמן גדול מאוד!

אז אולי זה כן קצת יותר חשוב לשמוע את זה בלי לחשושים מאשר תקיעת שופר?

לקראת יו"כ הבא עלינו לטובה-

שמנה לב לא להכאיב לנשים שבאות לתפילה

כל נדרי, ותפילת נעילה זה זמן גדול מידי בשביל לשמוע ריצות ילדים,

טריקות דלתות ומשחקי מחבואים

עוד יבואו ימים שתוכלו לשבת בנחת וברוגע בעז"ה

נצלו את המתנות שקיבלתם – דווקא דרכם אתן יכולות להגיע קרוב מאוד לאבא בשמים..

את הקטע הזה כתבתי כאמור לפני עשור 

בדיוק באותו ראש השנה,

השמים נקרעו

ואז נקבע למעלה שאני אזכה להיות אם בישראל.

בראש השנה של שנת תשע"ז כבר הייתי יולדת טריה עם מתנה ענקית ביד!

ומאז הצטרפו עוד שתיים, ואפילו עוד מתנה אחת בדרך ב"ה. 

ומאז, החבורה השובבה שלי מפעילה אותי בכל ראש השנה מחדש 

טיטולים, מטרנות, ממתקים דביקים,וחטיפים,

ספרים, משחקים, בימבות ועגלות,

והרבה מאוד רעש שמח ובריא מסוג שרק ילדים שובבים יודעים לייצר.

עכשיו, 

לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה מזמינה את כל האמהות היקרות 

לבוא לספסלים שבגינות, ולספות שבבית,

עם כל הרעש הזה

ועם המתנות היקרות האלה שמתרוצצות סביבנו.

ולהתחבר דווקא מכאן- ליום הגדול הזה של ראש השנה!

כי זה התפקיד שלנו עכשיו!

ותודה מליון פעמים לאבא בשמים, שזה התפקיד שלנו, ולא אחר..

כי נכון, זה לא תמיד קל לראות את כולם חוזרים בצהריים, עטופים בטוהר של תפילה,

ואנחנו? רק התרוצצנו בין ממתקים, מריבות, ובכיות  של הילדים שלנו.

אבל מניסיון, הרבה יותר קשה לשבת בפנים, בידיעה שכבר מזמן מזמן יכלתי לשבת בחוץ..

אמהות יקרות
תנו את עזרת הנשים השקטה, למי שהתפקיד שלה עכשיו הוא להיות בפנים.
הקב"ה יורד אלינו ביום הזה גם בחוץ ואולי, בעיקר בחוץ.
הוא בחר לנו את התפקיד הזה עכשיו
ובואו נראה לו שאנחנו מקבלות אותו באהבה.

כי תפקיד כזה?
הוא באמת מתנה.
ולא כל אחת זוכה בה…

שנה טובה, מלאה בבשורות טובות לכל בית ישראל!

שנה טובה, מלאה באהבה,

ובהרבה רגעים קטנים-יפים,

שיזכירו לך כמה משמעות יש בכל דבר קטן שאת עושה.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

זו לא התקופה הכי מפחידה בשנה… תפילה? בימבה במבה ובום / מנוחה פוקס מלאכים של מטה /אפרת צ. אני גם רוצה להידבק/ ברכי אלישבע אבר: "תקלות, הן לא סוף הדרך, אלא פשוט חלק ממנה"