חלומות.
היו לכם פעם?
מי לא היה לו?
אבל יש כאלה שחולמים רגיל,
ויש כאלה שתמיד החלומות שלהם נראים כאלה גדולים מהמציאות.
תמיד הייתי כזו.
תמיד??
האמת, לא ממש.
פעם,
כשהייתי חולמת,
היו מענישים אותי.
לא מבינים שבזמן שהם מסבירים על פרבולות, פירמידות וחרוטים,
אני עסוקה בלבנות את החלומות שלי.
והם גדולים הרבה יותר מכל פירמידה או חרוט שמציירים על הלוח.
אז,
זה היה רק:
"מה יצא ממך?"
ו- "את מבינה שמי שמקבלת 30 לא תוכל להתקדם לשום מקום?"
אז לא,
לא הבנתי.
כן הבנתי שיש לי חלומות ויעדים.
הבנתי גם שאני כזו,
שיודעת לכבוש.
אז עוד לא ידעתי,
אבל שמתי בצד את ה־30,
ואת ה"מה יצא ממך?"
ויצאתי לדרך.
ותמיד היה בה איזה פיסגה גבוהה כזו,
סוג של הר גבוה, שנראה שהוא בלתי עביר.
ותמיד גם הייתה דרך קשה ומייגעת אליו.
אבל בסוף,
בס"ד
תמיד, תמיד
הגיעו הרגעים האלה שפתאום אמרתי:
מה?
כאן מניחים את הדגל?
וכן, תמיד אחרי הרגע הזה
הבנתי שאני כבר בדרך ליעד הבא.
ככה בדיוק פתחתי את האתר שלי – הראשון במגזר, לפני עשור.
ככה הפקות המוזיקה שלי כבשו את הארנה ובנייני האומה, בכל אירוע ומופע.
ככה כל בנות בית יעקב בארץ שרו "זכויות לאלישבע אבר" עוד הרבה לפני אינפלציית השירים של היום. ככה, כמעט שלא הייתה מפיקה שלא הכירה את השם שלי.
מי שחיפשה רמה ומוזיקה מקצועית -ידעה שאני הכתובת.
ככה בדיוק, לאט לאט, בניתי לי שם.
שם של אוטוריטה.
של אחת שלא מתפשרת.
של זו שמגדירה מחדש מהי רמה אמיתית ומהו סאונד מושלם
וככה בדיוק,
יום אחד,
פשוט אמרתי: די.
זה היה די של מי שכבר תקעה דגל על פסגה
והבינה שהיעד הבא שלה
גדול יותר
גבוה יותר
ולפעמים, כשרוצים להגיע לפסגה חדשה,
צריך להבין שהגיע הרגע לעצור.
כן. לעצור.
לקחת את החלומות הישנים,
אלה שכבשת ויגעת עליהם פעם,
לקפל אותם, להניח במגירה –
כדי לפנות מקום לדבר הגדול הבא.
אז ככה בדיוק,
יום אחד, סגרתי את האתר.
ועוד הרבה לפני זה, חתכתי.
לא פלייבקים, לא הפקות קטנות,
לא בת מצוות, לא מסיבות.
לא.
שנה וחצי של "לא" אחד גדול.
עצור משחק.
כאן מכוונים מטרה חדשה.
והעצור הזה?
הוא מפחיד. הוא מבהיל.
כי פתאום, כל מה שהיה מוכר – נעלם.
פתאום, הקרקע שהייתה יציבה – פשוט זזה.
האנשים שמסביב,
כמובן שלא מפסיקים:
"את משוגעת."
"מה את עושה?"
"את קופצת מהר מדי."
"את תתרסקי."
"למה את חותכת ככה?"
"אפשר גם וגם, לא?"
אבל אני?
אני כבר בדרך לשים דגל על היעד הבא
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
