בעל 'ספר החינוך' כותב את טעמי המצוות למרות שאנחנו מחויבים בהן גם בלי להבין. כי לקיים דברים שיש בהם טעם – זה אחרת.
ככה גם תוצאות החינוך בגיל ההתבגרות: ילדים מפסיקים לעשות מה שהכריחו אותם עד אז, ומסכימים להמשיך רק עם מה שהבינו את משמעותו או שיש להם טעם טוב בעשייתו.
המוח מתפקד על טעם מתוק. על גלוקוז. בן אדם שנמנע ממנו חומר גלם שהופך לגלוקוז, הורס לעצמו את תאי המוח. גם הצמחים צריכים שמש כדי לגדול, כי בתהליך הפוטו-סינתזה שהיא גורמת, מוזרם סוכר ירוק בנימיהם. ניסיון להכות את הפרחים באדנית או לצעוק עליהם – לא יגרום להם לפרוח יותר. אולי ההפך.
אז למה מה שברור בגידול פרחים, לא ברור לנו על עצמנו? למה כשאנחנו תקועות, אנחנו גוערות בעצמנו בקול גדול, צועקות 'דִיוֹ, דִיוֹ!' לסוס הפנימי שאמור לסחוב את כרכרת חיינו ומדרבנות אותו בקשיחות להמשיך לדהור, במקום לתת לו ליטוף וקצת מספוא ריחני שימתיק את הטעם ויוסיף חשק להמשיך ולפעול?
אם ממילא את יוצאת לעבוד, לפחות שיישאר לך טעם טוב מזה.
– אולי כי תעשי דברים טובים בכסף שתרוויחי.
– אולי כי את עוסקת בתחביבים שלך.
– אולי כי הרווחת חברות נחמדות בסביבת העבודה.
– אולי כי את נהנית לפגוש אנשים חדשים.
נסי למצוא מה הטעם בעבודתך.
תבלי בה את רוב חייך הצעירים! לפחות ליהנות ממנה.
פרק זה הוא מתוך הספר הדיגיטלי 'הגדילי הכנסותייך' מאת רחל קאהן, מנחה לדיוק תעסוקתי.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
