אורח חיים בריא זה אפשרי?!

שיתוף ב email
שיתוף ב print

רננה היא אישה שהגיעה אלי לאימון, כשאך זה עתה היא החלה בציפייה מחודשת לבשורות טובות.

"הגעתי אליך דחוף עכשיו כי אני מרגישה במלכוד עצום!

מצד אחד, ראיתי אתמול את המשקל שלי ונבהלתי!

אם זהו המשקל שלי בשלב הזה, לאן אגיע בהמשך?"

רננה נראתה מוטרדת מאוד והמשיכה: "מצד שני קשה לי לשנות את ההרגלים שלי.

כל שעות אחרי הצהריים עד שעות הלילה הם ארוחה אחת גדולה בהמשכים…

אני מרגישה שמשהו חסר לי, לא יודעת מה, והמשהו המתוק שאני מוצאת מרגיע אותי לכמה רגעים עד חצי שעה ואחר כך אני מוצאת את עצמי שוב מחפשת במזווה…

מחליטה בלילה לפני השינה שזהו!

מחר זה יהיה אחרת אבל אותה הגברת מופיעה בשינוי אדרת, הילדים רבים ומתקוטטים ואני מתוסכלת ומיד פונה לחבילת במבה או וופלות ולא נרגעת עד שחצי חבילה מתחסלת"

רננה היא אישה מקסימה ובעלת מודעות עצמית גבוהה. היא ראויה בעיני לכל הערכה על שהחליטה לשנות כיוון ולפתור את האתגר שלה כאן ועכשיו לפני שהוא יגדל והיא איתו.

 

שרית סיפרה לי כך: "הבדיקות האחרונות גילו אצלי סוכרת. בשבוע הראשון אחרי השיחה במרפאה הקפדתי מאוד. אבל אחר כך אני לא מבינה מה קורה לי" היא אמרה בפגישתנו הראשונה.

"אני מכירה אנשים עם סכרת ותמיד לא הבנתי אותם: מבינים שזה מזיק לגוף לאכול הרבה סוכר, משקאות ממותקים, עוגות ומאפים אבל מתפתים לאכול בבית ובאירועים. עכשיו גם אני מרגישה שאני לא שולטת.

האוכל מנהל אותי, במקום שאני אנהל אותו!, אני לא יודעת איך יוצאים מזה ומה יהיה?"

 

ואני שומעת גם עוד משפטים שכיחים כמו:

"אני לחוצה, יש לי פגישה חשובה ועדיין החומר לא מוכן, לא יודעת מה יחשבו עלי, בלי לשים לב אני מסירה עוד עטיפת שוקולד או חלווה ואוכלת, סתם כך".

"נמאס לי מדיאטות, לא מאמינה שהוא יכול לרדת… אבל גם כבד לי לשאת את המשקל הזה!"

"יש לי משיכה למתוקים, שוקולד ועוגיות, מה עושים???"

"אני עייפה עמוסה, ובזמנים כאלה לא שולטת בעצמי!"

"אני רוצה ליהנות בחיים, תמיד שמעתי בבית: "קחי שוקולד שיהיה לך מתוק בחיים".

"אורח חיים בריא, תמיד התקשר לי עם דיאטה ולזה אין לי זמן עכשיו. המשקל לא מעניין אותי ולכן אני בכלל לא אוכלת ירקות ושותה מעט מאוד מים והבריאות נפגעת".

"אני כ"כ רוצה ולא מצליחה. אומרים לי: אין לך כח רצון אבל אני יודעת שזה לא נכון"

כל אלה ועוד הם מקצת מן המשפטים השכיחים שאני שומעת בקליניקה שלי.

אני כואבת את הצער של המתאמנות, מרגישה אותן אבל מאידך יודעת שלכל זה יש פתרונות והם הרבה יותר פשוטים ממה שהן חושבות!

על פתרון אחד עוצמתי ומדהים קראי בפוסט זה ובסדרת הפוסטים הבאים.

אפתח ואשאל  אותך שאלה: עברית זו אכן שפה קשה?

התשובה שלי היא: תלוי.

תלוי אם את למדת עברית אי פעם ומתי, תלוי אם זו שפת אם שלך. כישראלית יש סיכוי שתעני, מה פתאום?, היא בכלל לא קשה, אנגלית זה קשה, אף פעם לא הסתדרתי עם השפה הזו.

הסיבה לשוני היא ההיכרות והרגילות שלך עם השפות השונות. זו שפה זרה וזו שפת אם.

ועכשיו להסבר קצר:

התת מודע מהווה 97 אחוזים ויש אומרים רק… 95 אחוזים מן המוח שלנו.

המוח המודע מהווה רק 3 עד 5 אחוזים מן המוח שלנו.

תמיד לימדו אותנו לפעול עם המח המודע, עם ההיגיון והחשיבה ואפילו בבית הספר ובסמינר היינו מצטיינות אבל מה קורה אם אנו עומדות מול עוגה או נעלבות מאיזו מילה שנאמרה או כועסות על שלא עמדו בציפיות שלנו.

כאשר אישה נרגעת ורואה את פני המלאך של ילדיה הקטנים והרכים, היא שואלת את עצמה: "מה קרה לי? כאלה ילדים מתוקים ואני כל כך כעסתי, מה עשיתי? למה זה קורה לי?"

היא לא מודעת לעובדה שמי שניהל אותה עכשיו זהו המוח הלא מודע שלה שפועל עם חוקים משלו.

למח התת מודע יש לו 'שפה' משלו שהוא מכיר אותה והיא היא בעיקר תשפיע עליו ותנהל אותו ואותנו במידה ולא נדע איך לקחת שליטה.

האם זו שפה קשה? לא בהכרח!

השאלה היא אם את מכירה את שפת המוח או לא. האם את יודעת באיזה שפה המוח מדבר, מתקשר, מגיב ומושפע.

אם לומדים, מתרגלים וחווים את 'שפת המוח' והדרך להתנהל איתו אז יודעים את השפה, מתרגלים אליה ואפילו אוהבים אותה ונהנים ממנה וניתן להגיע בס"ד להישגים אליהם תמיד חלמת.

במה דברים אמורים? מה כל זה קשור לסיפורי המקרה ולציטוטים איתן פתחנו?

על כך תוכלי לקרוא בפוסטים הבאים

ובינתיים אם את מזדהה או יש לך שאלה תוכלי לפנות אלי במייל או בטלפון או כאן בתגובות למטה.

 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

2 תגובות

  1. אין לי קשר מאד טוב עם אמא שלי. יש לנו איזשהיא חומה שמפרידה בינינו. הרבה פעמים שאני מדברת איתה או פוגשת אותה, יש לי צורך מאד גדול לאכול שוקולד. ניסיתי לטפל בקשר איתה, אך ללא הועיל. מה את יכולה להמליץ?

  2. אני חייבת לשתף.
    לפני 10 חודשים בערך הלכתי לזהבה רוז.
    הייתי במקום די מייאש. חצי שנה אחרי הלידה, עליתי 10 קילו ממשקל הלידה:(
    המצב נראה רק הולך להיות יותר גרוע.
    ממש התפללתי על זה שאצליח לאתחל את עצמי מחדש ואז שלח לי ד' את ההזדמנות לשמוע על זהבה ולהחליט שאני לא יכולה להנזק מכך.
    אמרתי לזהבה שאני פרסום מהלך כי כל מי שרואה אותי היום, 23 קילו פחות נכנס להלם החיים והשאלה הראשונה היא "איך עשית את זה?" אני באמת חושבת שהמספר טלפון הכי שימושי בצג שלי זה המספר של זהבה ולמרות שאני ממש לא מדברת איתה הרבה…
    אני חייבת לציין שהתהליך הזה הוא לגמרי אישי ולכן אני לא מוצאת לנכון לשתף כאן מה בדיוק היה, אבל מה שברור שאף אחת מאיתנו לא אוכלת שטויות בגלל שהיא רעבה…
    אני טוענת שעברתי ניתוח: להוציא מהראש את הסיפורים והמניעים שגרמו לי לאכול שטויות ולהכניס סיפורים חדשים שיגרמו לי דחיה מוחלטת של האוכל הרע ובחירה מודעת ומובנת מאליה באוכל בריא ומתוכנן.
    החוויה מבחינתי שזה לא דורש ממני עבודה קשה בכלל, זה הפך לחלק ממני.
    פתאום אני רואה כאן את זהבה, אז ד"ש חם ושוב – תודה רבה! נתת לי את הזכות להתחיל לחיות מחדש, ב"ה.
    טובי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.