בס"ד
עומדת בצד
היא אישה כל כך נחמדה ואצילית, נעים להיות להיות בחברתה, יש בה משהו מיוחד, קורן.
פגשתי אותה בהקשר עיסקי, היא מנהלת עסק כבר 30 שנה, מעסיקה עובדות ויש לה מטרה לעזור דווקא לצעירות שבחבורה, אלו שממש עכשיו סיימו סמינר. אצלה אפשר לבוא ולרכוש "ניסיון" , כשהן רוצות להמשיך הלאה היא נותנת המלצות, מלווה ותמיד תיהיה שם לתת מילה טובה ומפרגנת.
איזו בוסית מדהימה!
"מאוד חשוב לי שיהיה להן טוב, לעובדות שלי, הם יקרות לי, אני אוהבת אותן, ויחד עם המקצועיות העבודה והסדר שאני דורשת, אני ממש מרגישה קרובה ותומכת מתי שצריך" – טוב, זה צועק ממנה, אנושית כ"כ אמא לילדים וכבר סבתא לכמה נכדים, "הן יכולות לבוא להתיעץ איתי בדברים אישיים, לספר לי בשורות טובות או לשתף בהתמודדויות שעוברות עליהן, אבל" הנה זה הגיע… "אני בכל זאת מרגישה שיש איזשהו חיץ ביננו" אני תוהה למה היא מתכוונת , והיא מסבירה:
"למשל כשאני נכנסת לחדר שלהן, אני מרגישה שהן משתתקות, הן לא ידברו על הכל בחופשיות לידי כמו שהן משוחחות בינהן, הן בכל זאת מחנה אחר, ואני לא מבינה למה, אני הרי כל כך נחמדה אליהן , כ"כ אוהבת אותן, והן מחזירות לי באותה מטבע, אבל עדיין משהו לא תמיד משוחרר. אולי זה בגלל שאני בכל זאת דורשת מעבר לתקפיד שלהן גם משרד מסודר? זה חשוב לי!".
היא רואה את עצמה כאמא, ממש. אבל מה לעשות שהיא לא אמא שלהן? היא הבוסית, ונחמדה ככל שתיהיה יש הבדל מעמדות בין המעסיק לבין העובד, היחסים יכולים להיות חמים טובים וחבריים אפילו, אבל אי אפשר להתעלם מזה שיש דקויות וניונסים שקיימים ביחסים מן סוג הזה, ויש נושאים שעליהם אשר לדבר רק עם חברתך לצוות ולא עם הבוסית בעצמה.
מכירה את הילדים האילו שכשיש להם שיחת טלפון הם יצאו מהחדר כדי לדבר "בפרטיות"? ממש בגיל קטן! מה כבר יש להם להסתיר? הם לא "זורמים" איתך? – אין להם שום דבר להסתיר, והם ממש זורמים איתך ,אבל יש סיטואציות בהם הם מעדיפים שאת לא תיהי שם…
גם כאימהות, יש הבדל מעמדות ביננו לבין הילדים, כמה שאת נחמדה אוהבת מקבלת ותומכת, יש את הדברים שהם לא ירצו ואולי לא ירגישו בנח לשתף אותך, והכונה לדברים פשוטים ביותר…
כשחברה מגיע ללמוד למבחן לדוגמא, לא נעים שתכנסי לחדר, להוציא משהו מהארון ותשמעי איך הן "לומדות",
ככל שהגיל עולה וקשרי החיים מסתעפים, הרגישות מסתעפת איתם.
השבוע ממש, הייתי עדה לשיחה טלפונית, של אם עם בנה שהתחתן ממש לאחרונה, "אז איך בכולל? מצאת כבר חברותא?" אני שומעת מהצד, (מה לעשות ישבה ממש לידי…) ואני תוהה איך הבן מגיב בצידה השני של האפרכסת, אוהב את התענינות? מעונין לשתף? תהייתי לא ארכה זמן רב, הבנתי הבן הייטב לפי התגובה שלה, שבנה היקר הרגיש שהיא "מתערבת" , והיא מה בסך הכל רצתה? להתעניין, לפתח שיחה…
מסתבר, שעם כל דאגתי הכנה וליבי האוהב והחומל, יש פעמים שאני צריכה להשאר ככה מבחוץ, גם אם זה לא כל כך נעים, וגם אם לא ברור לי למה…
כנראה שגם זה חלק מתפקידן של האימהות, לעמוד לעיתים מהצד.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
אהבתי