כשלתינוק החדש שלנו מלאו שבועיים, הוא התחיל לצרוח. הוא צרח מרעב וצרח מכאבי בטן אחרי האוכל, והימים עברו עלינו בזעקות מדכדכות נפש ומעוררות רחמיהן של השכנות כולן.
ניסיתי הכל כדי להקל עליו. באמת. אין טיפות שלא קניתי , ורופא שלא ראיתי. קונבנציונלי ואלטרנטיבי. והוא ממשיך לצרוח באופן אקטיבי….
בביקורנו הדומע אצל רופאת הילדים, היא הציעה לי לנסות שבועיים של דיאטת חלב מוחלטת. להימנע מלגעת בחלב ומוצריו – אף לא טיפה – למשך שבועיים, ולראות אם יש הקלה אצל הקטנצ'יק.
הדרך הביתה מהרופאה עברה עליי בעגמימות עמוקה. זו נראתה לי משימה בלתי אפשרית. אני ניזונה בעיקר מחלב ומוצריו. שבועיים בלי שוקו, קפה, גבינות, יוגורט, עוגות גבינה… כלום. גם לא בקידוש בשבת בבוקר. גורנישט. הצילו!
ידעתי שלא אצליח בדיאטה הזו אם לא אנקוט בפעולה דרסטית….ואז הבריק לי הפתרון!
ברגע שנכנסתי הביתה, ניגשתי למטבח ואכלתי חתיכה קטנטונת של פסטרמה. זהו.
ששת השעות הבאות בטוחות מכל לחלוחית של חלב…. מדהים כמה קל היה לי לעבור את השעות האלו נטולות חלב. אני בשרית. נקודה.
אחרי שש שעות הגשתי בבית ארוחה בשרית ואכלתי ממנה בעצמי ושוב נכנסתי לשש שעות נטולות כל ספק של חלב, בלי מאבק, בלי חיבוטים מול המקרר…. לא ודי!
בעצם- העברתי את ההתמודדות הזו אל מעבר לסף הבחירה שלי. לשטח הכבוש.
ומה שמדהים הוא, שאי אפשר ליצור שטח כזה בצורה מלאכותית. אם ניקח למשל את הניסיונות שלי להתנזר מנשנושים כדי לחזור לגזרה אחרי הלידה, כמה שלא אסביר לעצמי שאסורררררר לי לגעת במתוק, פתאום אמצא את עצמי ברגע עייף "חוטאת" בקוביית שוקולד אחרונה ודי…. למה כאן זה לא עובד? כי בתת ההכרה אני יודעת שזה לא באמת אסור. כאן עוד מתחוללת לה המלחמה…..
לכל אחת יש מלחמה פנימית כזו, בתקופות שונות בחיים, בתחומים שונים בחיים, הרגלים כאלה ואחרים שאנחנו נאבקות להכניע. לפעמים זו הלכה ממש שלמרבה הצער חמקה לשטח האפור ,ולפעמים אלו הנהגות שאנחנו שואפות לאמץ, אך הן עדיין שוהות באותו שטח מטושטש, שבו חווים הצלחות אך גם כישלונות, והרבה לבטים וחיבוטים….
אבל אחרי שניאבק, נילחם, אולי נחשוק שיניים ונכריח את עצמינו להתגבר, יגיע הרגע הזה, שבו נעמוד מול אותה התמודדות נושנה, ובהפתעה נכיר בכך, שההתמודדות הסתיימה, השטח נכבש ואנחנו ממשיכות הלאה, אל היעד הבא בס"ד.
ובחזרה לנסיך הקטן והצרחן, רוצה לשתף בכמה מילים שכתבתי בערב עייף במיוחד…. מוקדש באהבה לכל אימא שמזדהה עם המילים….
ניסינו עיסויים, קנינו הומופאתיה
טפטפנו לו שמנים במים באמבטיה
דרשנו ברופאים, שיניתי ת'תזונה
והוא צורח לנו כבראשונה
קנינו נדנדה, עם כל השכלולים
הפסקתי לאכול עגבניות וחצילים
דחפנו לו מוצץ, השמענו קלאסיקות
והצרחות לא מפסיקות
אז כנראה שעד שיימצא הפתרון
הוא פשוט יגדל מזה, הבחורון
ועד לפתרון, אנחנו בסלון
חורשים את הבלטות מהדלת לחלון
והנסיך תלוי לנו למעלה על כתף
שואג, זועק, לא מתעייף
אומרים שכך התחילו פעם כל המוצלחים
אומרים שמהבכי את המוח מפתחים
אומרים לי כל מיני דברים ויש גם הוכחות
אבל אנ'לא שומעת מרוב צרחות:(
אז תזכרו חזק איך נראתה ההתחלה
ונספר הכל כשהיא תגיע, הכלה……….
תמונה: PIXABY
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
6 תגובות
מזדהה איתך כל כך מכירה מקרוב אצל הקטנה שלי.
המליצו לי על אוסטאופת מומחה
שפעמים רבות ממש הביא להצלה
(לפעמים בלידה נתפס שריר או משהו זז…)
אם תרצי פרטים
תכתבי ואתן לך
תודה על האכפתיות! אנחנו כבר אחרי כמה וכמה ביקורים אצל אוסטאופת…..
נשאר לנו להתאזר בסבלנות, בע"ה הזמן יעשה את שלנו.
איזה יפה!! כל כך נכון ומרגש.
והשיר מדהים
כאמא לתינוק ממש מזדהה איתו
מקסים!
גם המסר, גם השיר…
התמוגגתי
קראתי את הכתבה והזדהתי איתך כי עברתי פחות או יותר אותו דבר עם הצרחן שלי, עד שהגעתי לאוסטופתית שהיא עושה קראניאון (לא יודעת בדיוק את השם..) והיא עשתה לו טיפול או שניים ונהיה שקט!!!!!! ליותר פרטים הכתובת מייל שלי שמור במערכת.
בהצלחה וגידול קל!
וואו
תובנה מיוחדת
וכתיבה מדהימה….
שיר כל כך מביע …