״אני חייבת לצאת מכאן!" אומרת נ' לצילית יעקובסון, יו"ר "בת מלך". "אבל מי יאמין לי כשאספר מה שאני עוברת בבית? ובכלל האם יש אור בקצה המנהרה החשוכה?" עיניה של נ' שטופות דמעות, היא רואה מול עיניה את ביתה חרב עליה.
לצאת מתוך מערכת חיים לא בריאה ואלימה הוא דבר שקשה שבעתיים בזמן הקורונה. החומות גבוהות וקשה להעלות מודעות. צילית משמיעה את קולן של הנשים השותקות: ״יצאנו בקמפיין כדי להגיע לכל אישה שחווה אלימות במשפחה, שתדע שהיא לא לבד, שיש מי שמבין אותה״.
צילית מחדדת את הנקודות שצריכות להדליק נורה אדומה: ״אם את חווה שליטה, אובססיביות, מעקבים, ניתוק ממעגל המשפחה והחברות שלך, הפלת אשמה על כל מה שאת עושה, קנאה בלתי נשלטת עד לרמיסת הערך העצמי שלך ו/או אולי אלימות נפשית וכלכלית או אפילו רוחנית (שימוש בדת כדי לשלוט), ואת מתביישת ומסתירה כדי לא לפגוע בשם ובמשפחה – את מוזמנת להתייעץ, לפנות אלינו. המקלט לנשים מוכות מהמגזר החרדי הוא קצה הרצף, אבל השיחות והייעוץ הם גם לנשים שחשות לבד ורוצות לקבל חיזוק". הפנייה של צילית היא לכל אחת ואחת: ״אם את מרגישה שמישהי לידך, שכנה, חברה, בת משפחה קרובה או רחוקה, במצוקה – תאירי את עיניה שהיא יכולה לשים קץ לצרותיה ולא חלילה לחייה".
העבודה של יעקב אבינו מתחילה ב״ויצא״. הוא יוצא לחרן כדי להקים את ״הבית״, שהוא המאפיין שלו. בית זו קביעות, התמדה, ויעקב שקוע כל כולו במשימה הזאת כדי למלא את ייעודו. כשיוצאים ורוצים להשפיע ולפעול צריך להגיע ממקום שהוא בית.
לבן שומע שיעקב יצא ורודף אחריו. לבן טען "הבנות בנותיי והבנים בניי והצאן צאני". "הבנות בנותיי והבנים בניי" – מילא אתה, אומר לבן ליעקב, יהודי זקן הינך, איש הדור הישן, לכן אינני מתנגד שתתנהג כפי רצונך. מצידי תוכל לעסוק בתורה יומם ולילה. אך הילדים? הם של דור החדש, המודרני, והם 'שלי', ומדוע אתה עושה מהם 'בעלי מום', שלא יוכלו להסתגל לעולם החדש. "והצאן צאני" – בלימוד התורה ועסק התפילה שלך אינני מתערב, אומר לבן, אבל בענייני מסחר ודרך ארץ עליך ללכת בדרכי, דרכי לבן הארמי! מטענות לבן אנו למדים עד כמה הגן ושמר יעקב על בני ביתו.
אף על עצמו שמר יעקב. מפרשי רש"י מסבירים שיעקב הקיף את כל גופו בחומת אבנים ולא רק את ראשו. מדוע אפוא נאמר "מראשותיו" – סביב לראשו? ומה התועלת בהקפת הגוף בכמה אבנים, הרי החיות הרעות יכולות לקפוץ מלמעלה? אלא שאבן מסמלת תקיפות, והנחת האבנים הייתה בעיקרה פעולה רוחנית – יעקב גילה בגופו את אור הנשמה בתוקף גדול, את המציאות האמיתית של הגשמי, שהיא הנשמה. במצב כזה אין חיה רעה מסוגלת להזיק לו. והיות שהמשכן העיקרי של הנשמה הוא במוח, לכן עיקר גילוי זה (היינו הנחת ה'אבנים') הוא בראש דווקא.
בימים אלו של חשכה נגן על הבית ועל הילדים ונזכור כי הרוחניות היא ה"אבנים" שלנו, שבכוחה נתגבר על הקשיים.
הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.
מרצה מנחה ושליחה בתקשורת לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן mail: [email protected] טלפון 054-9292901