בתחילה גם אני לא האמנתי. אנשים סיפרו נואשות שהם לא מריחים כלום, אז מה? המשכתי לשטוף את הבית בחומר המיוחד בריח לבנדר- פסיפלורה.
אנשים יללו שהם לא חשים טעם באוכל, אז מה? המשכתי לשתות את השוקו שלי, עם עוגית הלוטוס הנצחית, והעברתי עוד דף בעיתון.
אבל לפני חודש הכל השתנה, אב הבית קם בוקר אחד, רחרח מפה לשם, והודיע בקול נרגש: אני לא מריח כלום! לא יאומן, זה קורה במשפחות הכי טובות…
אז ערכנו לו מבחני הרחה בדרגות קושי שונות והוא נכשל בכולן:( הפלפל השחור יצר תגובת שרשרת מהירה בדמות צרור עיטושים וזהו. לא העוף שבושל יותר מדי, לא המפיץ ריח בניחוח לימון שכולם מתעבים, לא הפח מאשתקד. כלום. נרשמו אפס אחוזי הרחה.
זה כבר התחיל לעורר דאגה, אז צעדנו כל המשפחה בסך לניידת הגילויים המרעישים (אלו שלא נוקבים בשמם…), ונבדקנו. הבעל המסכן הוצרך להיטלטל רגלית, כי חששנו שהנהג עלול להיות מואשם באפידמיולוגית, ואז תתעורר חמתה של חברת התחבורה, וכאקט מחאה ישביתו לשבועיים הבאים כל אוטובוס מאצל שכונתנו, ונמצאנו מזיקים יותר ממועילים.
אז חיכינו במתח כל הלילה, כמעט לא נרדמנו, כי בידוע הוא שההם מהפיקוד אוהבים להכניס אנשים לבידוד בשעות לא שעות. רצינו להיות מוכנים וערוכים, אבל מסתמא הם ידעו על כוונותינו, כי ההודעה הדרמטית בוששה מלהגיע, ואיככה נבוא בקהל?! המשכנו לכסוס ציפורניים בדריכות, ובשעה שש וארבע דקות, עת שבני הבית כבר נערכים לסדר שלישי, או בכלל לסדר כלשהו, הגיעה ההודעה המרעישה: האב והאם והבן חיוביים. ממש כך. תמיד היינו ידועים כמשפחה עם כמה פלוסים (ומינוס אחד גדול ששוכן בבנק…), אבל הפעם הגדלנו לעשות!
מאותו רגע נרשמה בקהל אופוריה קלה והקול יצא בעיר…
לא אלאה אתכם בפרטי הפרטים ובהתרחשויות הסוערות מאד שבאו לאחר מכן. אצניח אתכן מיד לשורה התחתונה: אין טעם. ואין גם ריח.
במשך 2 שבתות תמימות אכלתי רק לשם שמים, ולא נודע כי באו אל קרבי, ואל תחשדו חלילה שהשלתי אי אילו קילוגרמים ממשקלי כתוצאה מהתפתחויות מרשימות אלו, יען כי אפקט הרעב עוד נותר טבוע עמוק עמוק בתוכי, והבטן קרקרה בקול בוכים. ומה גם שהעדפתי לאכול גלידה בלי טעם מאשר חסה נטולת טעם, והתוצאות לא בוששו מלבוא…
והיו אלו ימים קשים לעם ישראל כולו, ולתפקוד בביתנו בכלל, כי גם לאחר שסופסוף קיבלנו את אישור המחלים המיוחל, ומסגרנו אותו ותלינו לראווה בסלון ביתנו, למען ידע כל הבא בשערינו, כי אנחנו כבר סיימנו עם המשימה המעיקה הזו של 'ודבקת בה' , עדיין התסמינים המדוברים לא חלפו. והיינו מבכים על גורלנו המר. ומה גם שחכמי העיתים ויודעי הזמנים לחשו לנו בקול צופן סוד ש'לגיסה של אחות של חברה של שכנה של הפיליפינית של סבתא שלי, עדיין לא חזר חוש הריח מאז אכלה לראשונה מצות בליל הסדר השתא'. אז רמת התסכול טיפסה לשיאים נוספים, כי לא ידענו איככה נחגוג את שחרורנו באשר לא נחוש בטעם האוכל?!
ואכן לאחר תפילות מרובות וקריעת שערי שמים ו40 יום בהם חירפנו נפשנו באכילת שום חי ושתיית חומץ תפוחים, שב לו חוש הטעם. בהדרגה, ובמינון נמוך, אבל סוף סוף יכולנו להתענג על צלחת צ'ולנט בליל שישי.
אבל הריח, אוי הריח, לא הקשיב להפצרותינו הנרגשות ומאן לשוב.
אז שינסנו מותניים וניסינו את מיני הסגולות הרבות שאנשים מפוקפקים הרבו לשכנע אותנו כי הם הם ודאי יהיו הפתרון הניסי והמופלא ויביאו מזור לחולי הרו(י)חני הזה. ניסינו, באמת שהתגברנו. אבל בשום פנים ואופן סממני הקטורת לא עברו בגרון. לא מומלץ לנסות בבית, אבל ללבונה יש מרקם של אבנים וטעם של אש וגופרית. מנסיון מר…
ובשעת כתיבת שורות אלו ממש נתבשרנו בבשורות טובות: קמצוץ של ריח הטיגון בשמן העמוק, מתחיל להבליח מבעד למסך הערפלי שאפף אותנו, וניכר כי נתקבלו תפילותינו לפני יושב מרומים. ומעתה לא ניאלץ עוד להתווכח על טעם ועל ריח.
ואי אפשר לסיים בלי להזכיר את אחת מתופעות הלוואי שטרם כונתה לה בשם, אבל היא חיה ונושמת ומציקה: בעיות השליפה! פתאום התחלנו לשכוח למה פתחנו את המחשב (למה באמת?!) או מה עושה הכביסה הנקייה במקרר, ואף הפכנו למשכלי אותיות ומשמיטי מילים. והמקלדת שלנו מגחכת בציניות וממשיכה לעשות ככל העולה על רוחה.
אי לכך, קיימת בהחלט האפשרות שבטור הזה הושמטו כמה מילים והוחלפו באחרות, שכל קשר בינן לסיטואציה המוזכרת מקרי בהחלט, אז אם מלווה אתכם תחושה כזו של: מה קראתי פה בעצם?! נסו לקרוא מהתחלה. ואם גם אז לא הבנתם —
יש סיכוי שיש לכם תסמינים. לכו לשתות משהו חם ורוצו להיבדק…
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
9 תגובות
ואוו ממש נהניתי מכתיבתך!!
הצחקת אותי, ריגשת אותי, ובעיקר גרמת לי להרגיש אותך! תיהי בריאה ושמחה תמיד!!
פוסט מהמהם מצחיק ושנון
א ה ב ת י !!,
אוי, זה היה טובבבבב.
כתיבה שנונה ואיכותית.
אחלה פוסט!!!
נהנתי מאד לקרוא!
חזקקקקקקקק
יו, בא לך יותר להלחץ?
אמא שלי (בת 67) כבר 5 חודשים בלי חוש ריח…
אחותי (בת 39) כבר חודשיים בלי חוש ריח והיא לא יודעת אלו הפתעות יש לקטנה שלה בטיטול, אם האוכל נשרף או אם הגבינה מקולקלת……….
כעת היא טוענת ששמפו הוואי היא מצליחה להריח לכמה שניות………
וע"כ נאמר: על טעם ועל ריח אין מה להתווכח
צחקנו! ממש ככה. הזכרון זה עסק ביש ממש. מעניין כמה זמן אחרי הוא חוזר כי נתקעים לי המשפטים במילים פשוטות שנעלמות ממני בתוך ענן מעורפל. והנשירת שיער- מישהו מצא לה פתרונים? לפני שנשאר פשוט בלי כלום..
יש תופעות שאף אחד לא מדבר עליהם פשוט. וכבר עברו 4 חודשים מאז שנדבקנו, ולא היינו בקבוצות הסיכון.
את כותבת ממש מצחיק!!
נהניתי…
חחחח גם אנחנו עברנו את זה רק שנינו היינו חיוביים אבל כולנו נשארנו בבית כי מי יקבל את הילדים בחגים??
עברנו עם חולשה כללית אבל כבדה בעלי איבד חוש ריח לאט חוזר אבל הנשירת שיער והפצעים בפה לשבוע חודשיים אחרי ה' ישמור