כל התוכן המעניין לאישה החרדית
יום שלישי
|
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
|
23/07/2024

תחי העצירה!/ מוריה שטיין

בעקבות סדרת מצולות, הסדרה לפריצה רגשית שטלטלה והסעירה את עולם הנשים, משתפת אותך בתנועות הנפש ובדרמות החיים

רוצה לקבל את זץ חייך?

אני מזמינה אותך לצפות בזץ הראשון בסדרה הקולנועית החדשנית. 

לחצי כאן ותעבדי יחד איתי את ההדים שעלו בך ממצולות.

בואי נתרווח יחד על הספה, שמסתתרת בין ים כבסים, נשב בין ילדים וצעצועים שכבר מזמן שכחו סדר יום מהו, שבית ספר, גן, תיכון הפכו בשבילם לנחלת העבר ונשוחח על העולם שהיה. 

אשתף אותך בנקודת מבטי ובחוויות שנצרבו לי על הבשר.

היו ימים…

אני צריכה להפעיל את הסטרטר כמה פעמים, כי הוא מסרב להתגלגל אחורה בזמן. אבל זהו, בסוף הצלחתי ומיד סחרחורת תוקפת אותי.

כך היה נראה היומיום שלי, איזה קצב מטורף.

קמה בבוקר, איזה קמה, מזנקת. כי תמיד השעה מאוחרת מידי, והמרדף היומי מתחיל.

להתלבש, להלביש, להאכיל, לחייך, לבלוע. לגרור ולסחוב את עצמי מדבר לדבר. .מעבודה לתפעול לעשיה, לפעילות. להשרדות!

כמו מוזיקה רודפת, שוצפת, שגורמת לשומע לטבוע בתוכה ככה טבענו, בתוך קלחת. ככה נשאבנו, בלי לחשוב ובלי לשאול

ככה התפתיתי להאמין שאני המושכת בחוטים כולם, שבגלל שהבית צריך פרנסה, אני במו ידי מביאה אותה, בכוחי ועוצם זרועי, בגווי הכפוף ובהשתדלותי המאומצת כי אין לי רגע מיותר לחשוב ואולי להבין אחרת.

ופתאום, נראה שאבד ברגע אחד הקיום לדחף סחף הזה. 

הקב"ה כאילו לחץ על כפתור והשתיק מיידית את הרעש. 

לכפתור במקרה קראו קורונה והוא שינה לגמרי את המקצבים. 

האוזניים צללו לנו משקט, נקרעו מעוצמת הוואקום.

ופתאום יכולתי לשאול מי אני באמת?  טוב לי לרוץ תמיד בלי נשימה? זה מוכרח להיות כך? 

והתשובות לא מיהרו לבוא, וזה היה בסדר. 

והדרך פתאום נפתחה לעוד כיוונים חדשים וזה היה משמח  והתגלה כמרפא.

והגמישות שהייתה שמורה פעם ללהטוטנים חולקה בנדיבות ברחובות.

שמתי לב לזה שבשביל פרנסה אני מוכנה לוותר  על עוצמה ובשורה גדולה שהתגבשה בתוכי, ובמקום להתבונן בה ולתת לה לספר לי איך היא רוצה לצאת לעולם, הייתי עסוקה בעשיה קדחתנית כמו בהתקף בולמיה מתקדם

כי זה מה שהכרתי. 

שמתי לב גם שהרבה מפלצות שחורות קיננו להן בשמחה בתוכי כל עוד לא עצרתי והרגשתי בקיומן.

כשאני מגיעה לקטע של המפלצות אני נעצרת בחריקת בלמים. 

מפלצות? אני?

אני אדם סופר סימפטי ואובר מושלם! חלק חלק כמו הנילוס!!

כנראה אלה ספיחי פוסט קורונה ואני מתחילה לדבר שטויות…

אבל, אני אגיד לך את האמת? עכשיו שאנחנו ככה בכיף על הספה עם כל הבלגאן הרוקד סביבנו.

אני יודעת שיש אפקט טרגי למירוץ שלי. כשאני מאפשרת לעצמי להסחף לתוכו, הוא נהיה מוצף במפלצות שחורות ומושתקות. 

כי אני הרי מושלמת ומה יגידו השכנים.

אז מה שקורה זה שהוא מכווץ אותי כמו וואקום ששואב פנימה עד שלא נשאר ממני כמעט ואני נהיית פירורית וקטנטנה ומרגישה אפסית לגמרי. 

למרות זאת ממשיכה לתזז וכולם סביבי ענקיים, חכמים ויודעים ועדיף שאני אעלם לגמרי כי אני מפריעה קצת בנוף.

אבל פתאום אני מתנערת ומתקוממת, שניה, הייתי באמצע לעצור את המירוץ ולשבת קצת עם עצמי.

ואת יודעת מה, לא נורא כל כך, מה שפגשתי, כשעצרתי וישבתי. 

כי למפלצת שלימיני קוראים רצון לתת, ומרוב שהיא רצתה ורצתה כל כך הרבה זמן אבל לא העיזה להאמין שיש לה מה לתרום היא הפכה למתוסכלת ועצבנית, וזועמת. 

וכל העצבים האלה נדחסו בגרון שלה כי לא יפה להתעצבן

ומרוב דחיסות החומרים היא הפכה לשחורה ומנופחת

והמשיכה להגרר איתי ממקום למקום

וניסתה כל הזמן לגרום לי לראות שהיא שם

מפלצת אמיתית.

עכשיו כשנעצרתי יכולתי לאפשר לה לערוך איתי היכרות. זה בסדר לנו שאנחנו רק יושבות על כוס קפה ומסתכלות אחת על השניה מעל האדים. 

אנחנו עדיין לא ממש מדברות, אבל עצם זה שגילינו אחת את השניה גורם לנו לנשום יותר סדיר ולמימדים שלי לחזור לאט לגודל המקורי שלהם.

עכשיו אני כבר בגודל טבעי והחיים נראים לי אפשריים יותר.

יחי העצירה.

עוד לא קיבלת את הזץ שיגרום גם לך לעצור? הנה הוא 

הזץ הראשון של סדרת מצולות

לנשים בלבד

שלך 

בעוצמה מהדהדת

מוריה שטיין M.A

מנהלת המרכז המקצועי מצולות

תיאטרון. תנועה . מימוש

 

קישור להורדה בדרייב לחסומות:

 

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

WhatsApp Icon

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

Gmail Icon

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

6 תגובות

  1. יקרות.
    הנה הקישור לצפיה לחסומות https://drive.google.com/file/d/1z0aXz06QicJvdRe88PYBWT0WJS55-zUZ/view?usp=sharing

    תראו ותהנו.

    אמא לארבעה קטנים, על זה בדיוק אני מדברת.
    על המירוץ הנוראי, שאם ה' עזר הוא הפסיק בקורונה, ואם ה' עוד יותר עזר- הוא רק התגבר
    והוסיף עוד כהנה וכהנה חרדות, ובלבול… זה כי ה' מצמיד אותך לפינה ורוצה לעזור לך לגדול באמת.
    זו תקופה לא פשוטה ולא אנושי בכלל לעבור אותה עם ראש על הכתפיים!
    תצפי בזץ, זה יעזור לך מאד להזדהות ולהרגיש את מה שקורה לך. כי יש גם תקוה!

    הלוואי שמשיח יגיע מהר ויאסוף אותנו לפני שלא נזכור מי אנחנו כדי להציל….

    מוריה שטיין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים