בבארות של בתי וורשא: הכנתי שק לתשליך, ודיברתי עם הבורא / חני אליאס

שיתוף ב email
שיתוף ב print

ראש השנה צמד מילים מרטיטות, מילים מלאות משמעות. מילים שטומנות בחובם המון זיכרונות של עבר רחוק, הווה ועתיד והתחושה מצד אחד חשים מחובקים ועטופים  ומצד שני תחושה לוטה בערפל, חוסר וודאות מוחלט מה טומנת בחובה השנה החדשה?

לי הערפל גורם להתפלל ולהעתיר מה שיותר –בפרט בחודש אלול והשיא כמובן הוא בר"ה, יום כיפור ועוד…

כתוב דרשו ה' בהימצאו  קראהו בהיותו קרוב [ישעיהו פרק נה פסוק ו']

והמפרשים אומרים שהכוונה לר"ה, השי"ת תמיד שומע אותנו, אבל בתקופת אלול, ר"ה וכו'… הקב"ה יורד אלינו וממש קרוב וזה הזמן לבקש ולהתפלל על שנה טובה ומבורכת, בריאות וכל יתר הבקשות והתחינות.

כשאני מדפדפת לאחור ביומן השנים וחוזרת לימי ילדות לר"ה עולים בי זיכרונות רבים: כרטיסי ברכה עם נצנצים, ציורים במחברת של שלושת הספרים שנפתחים, המאזניים והשופר וקול השופר ששמענו מכל עבר…

אני נזכרת גם בתפוח בדבש, כמה אהבתי את הדבש עם התפוח והחלה עם הדבש [איך אהבתי את המתוק הזה?]

המון תמונות ילדות  שקשורות לר"ה אבל הזיכרון הדומיננטי היא תפילת תשליך. בילדותי גרנו קרוב לשכונת בתי וורשא [מישהי מכירה?]חצר גדולה עם בארות של פעם. כל השנה הבארות היו סגורים ובר"ה הורידו את הכיסוי מהבאר וכולם השליכו את העברות לבאר. אני זוכרת כילדה איך אחרי שזרקנו את העברות זקפתי גב והרגשתי זכה, נקיה וטהורה. אין עבירות. בטח יכתבו אותי ואת כל האנשים שהיו שם בספרם של צדיקים. תחושה מרוממת ממש.

אני לא יודעת היכן משליחים היום את החטאים. אבל כאלו בארות קשה למצוא היום.

זיכרון זה צרוב בי מר"ה של ילדותי.

היום כגדולה אני יודעת שיש תהליך תשובה ויש גם תפילת תשליך ויש הרבה דרכים

להגיע אל ליבו של השי"ת.

מנסה לדמיין מה הייתי רוצה להשליך יחד עם העברות [אם כבר אז כבר] לבאר שבדמיוני, הייתי מכינה שק גדול ומכניסה אליו – רגשות אשם ונקיפות מצפון של אימהות וגם של סבתות, זה לא נגמר – הנקיפות מצפון, אני מתכוונת, כשגומרים לחתן את הילדים… אולי יש יותר? אני באמצע לחקור…

 

ואוסיף לשק: כעסים ותסכולים, ציפיות לא ראליות ופחדים קיצוניים, התחשבנויות ופנקסנות, ביקורת מכל הסוגים. צרות עין, קנאה ומחשבות שליליות. אם יהיה עוד מקום בשק אוסיף גם כמה ק"ג מיותרים שיש עלי – השק כבר עמוס לעייפה.

ואני מרחפת בדמיוני עם השק התפוח והבאר של פעם, אבל למרבה הפלא חשה באמת הקלה. התחושה הזאת שחוויתי כילדה שזרקה את העברות לבאר והרגישה כ"כ טוב וטהור אח"כ.

אני הגדולה מרגישה אותו דבר ממש. הקלה שכזאת.

מה דעתכן קוראות יקרות להכין לכן גם שק דמיוני שכזה?. אפשר לשים שם הכול כיד הדמיון הטובה עליכן. זה שווה ומשתלם מאד.

לפני מס' שנים היה לנו קצר רציני בר"ה זה היה ממש עצוב, גם החושך אבל לא רק היינו ב"ה בבית עמוס באורחים ביניהם ילדים קטנים שנבהלו ובכו. ב"ה היו נרות דולקים שהאירו את הבית ומבחינת האווירה היה ב"ה בסדר גמור.

אך האוכל, הכמויות הענקיות של המזון במקרר, במקפיא ובכל פינה אפשרית.

זה היה ממש מדאיג מה יהיה? מה נאכל אם האוכל התקלקל…

נזכרתי בשיר שעוד אני שוררתי בגן ואח"כ ילדי וב"ה היום נכדי "מי שטרח בערב שבת הוא יאכל בשבת" ה' "אלוקים" אמרתי לו "בבקשה! טרחתי, עמלתי קניתי, בשלתי, מיינתי וחילקתי  לתבניות ולקופסאות. אוהו כמה טרחה טמונה במאכלים אלו, לא ייתכן שלא נאכל אותם בחג" ככה דיברתי ושחתי עם ה' הוא גם ענה לי:"ביתי היקרה את את שלך עשית ולא עלייך המלאכה לגמור…"

הסירי דאגה מליבך, תשחררי … ושחררתי וחשתי הקלה עצומה. חשתי את עצמי קלילה ומאמינה שזה ייגמר בטוב.

וב"ה אכן אחרי שעה הקצר הסתדר. זאת הייתה תקלה אזורית וחברת חשמל סידרה את התקלה. כאשר החשמל נדלק בחזרה שפתותי מלמלו "מזמור לתודה" וליבי רחש

שמחה גדולה. תחושת שחרור של התרת ספקות.

והאושר הכי גדול היה שעוד לפני שנדלק החשמל שחררתי דאגה ובטחתי בה'.

מברכת אותנו שנחוש תמיד עטופות ומחובקות בידי אבינו שבשמים ושתהיה לנו שנה מוארת ושמחה שנכתב כולנו בכתיבה וחתימה טובה ושכל משאלות לבנו יתמלאו לטובה. אמן!!!

באנה נזכור שאנחנו כיהודיות אנו בנות מלכים, נזר הבריאה וה' העניק לנו בטובו את התפילה,  התפילה היא לא "טריק" שנועד לסדר לנו את החיים אלא כלי לחיזוק הקשר ביננו לבין הקב"ה היא מאפשרת לנו לזכור שה' משגיח ומתבונן עלינו כל הזמן וכל מה שקורה לנו לטוב ולמוטב זה מידו הרחומה. וזוהי מהות האמונה בקב"ה – לעבוד את ה' והתפלל אליו וכך נשמור על קשר שוטף – עם הקב"ה החיבור הכי נפלא שאני מכירה. ואתן?

 

תמונה unsplash

 

 

 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.