סוגיית התעסקות במכשיר הנייד בשעת נהיגה, מעסיקה את מרבית הנהגים. ברור, גלוי וידוע כי אין לשוחח במכשיר הטלפון בזמן הנהיגה, כאשר מחזיקים במכשיר, וזאת, כדי לא להסיח את הדעת מהתמקדות בכביש ובמתרחש בו, הסחה, העלולה לעיתים לעלות בחיי אדם.
אך מה באשר להתעסקות במכשיר שלא לצורך שיחה? האם האיסור להחזיק את הטלפון בעת נהיגה מתייחס רק לשימוש במכשיר לצורך דיבור?
*
[1]ב.ב.י. נסע לכיוון רוממה בירושלים, כאשר ניידת משטרה, נסעה במקביל לרכבו והוא נתפס כשהוא מחזיק בידו השמאלית מכשיר טלפון.
מר ב. הואשם בעבירה לפי סעיף 28 (ב) לתקנות התעבורה. בית המשפט הרשיע אותו, פסל את רישיונו למשך 14 ימים, השית עליו קנס בסך 1,500 שקלים, ובנוסף פסל את רישיונו למשך שלושה חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים.
מר ב. לא הסכים עם העונש שנקבע, היות ולטענתו, הוציא מכיסו את הטלפון הנייד משום שהטלפון הפריע לו בכיסו, כך טען, וערער לבית המשפט המחוזי.
*
בית המשפט קבע כי הפירוש הנכון לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה הינו, כי אסור לאחוז בטלפון בזמן הנהיגה, לשום צורך. המערער נצפה בידי השוטרים אוחז בידו במכשיר הטלפון בזמן הנהיגה ברכבו ומשכך נקבע, בדין הורשע המערער בעבירה על תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה.
*
לאור החשיבות, מובא להלן סעיף 28 לתקנות:
"28. חובה להחזיק בהגה או בכידון
(א) נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.
(ב) (1) בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –
(א) לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;
(ב) לא ישלח או יקרא מסרון (S.M.S).
(2) בתקנת משנה זו –
"דיבורית" – התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו, ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו.
"טלפון" – מכשיר המיועד לתקשורת, אשר קיימים בו לחצנים לחיוג".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
