72% מהאוכלוסייה מאבדת את איכות החיים, אני רק משפרת אותה / דסי טייב

שיתוף ב email
שיתוף ב print

עולם שלם שתלוי במסכים קטנים שניידים איתם לכל מקום , התלות של האדם במדיה החברתית ובשיתוף חסר מעצורים. כשכמעט כל חוויה הרגשית של היום תלויה בתגובה ,במחמאה או אמירה של מי שהם כלל לא מכירים…

כל יום, כל היום 72% מאוכלוסיית האנושות בעולם יוצרת תוכן למדיה החברתית, כל אחד דואג למדיה  שלו כדי להגיע לפסגה הנכספת, כשבעצם מתברר שאין כזו פסגה…

הרצון היא להגיע לעוד ועוד ואף פעם את לא מרוצה, לעינייך רצות תמונות של אנשים מכל קצוות

תבל ולכל אחת סגנון חיים ורעיונות שונים ,והלב שלך מה איתו? כמה הוא יכול לשאת?, אין כאן

אפשרות הכלה של כל הטירוף ,הזה רק לשאת על הכתפיים ערמות של שקרים ,ריחוק מהאמת

האלוקית ובדידות האדם.

המחשבות שלי רצות בלי סוף על סדר היקום "הנאור" "והחדש" שקם לו

אני מדמיינת את זה  כך: כאילו יש תהום אין סופי, ואנחנו בני האדם חיים על הגשר ,והגשר עשוי

מאפל, גוגל, אינסטגרם ,פייסבוק וואטסאפ ועוד…

התלות שיש לעולם בזה היא לא נתפסת!

 וכשרשתות המדיה הגדולות נפלו לכמה שעות?

מה הרגשת אז?

מה עשית באותם שעות?

האם רצית שאכן השקט הזה ימשיך ?

או שפחדת מהבדידות המכוננת בך?

בדידות שבעצם תמיד היא שם ומחכה שתתיחסי אליה שתהיי איתה!

בדידות שמוסחת ללא הרף בתמונות ,סרטונים, שיתופים  והתכתבויות והקלטות…

אבל היא לא נעלמת היא שם ,מחכה לך שתסתכלי לה בעניים ותכילי אותה, אל תפחדי ממנה

פתאום השיתוף הכי חם היה מהילדים, ובני הזוג… כולם ידעו שיש תקלה אז גם ככה אף אחד לא מחפש אותם, אף אחד לא משתף, כל אחד בלבד או בביחד שלו.

בטוחה שעוד מליוני אנשים הסיקו מסקנות ותובנות על הטירוף שאנחנו חיים בו. ועל תלות וירטואלית

שנכנסנו אליה כמעט בכפייה (אני ב"ה מצליחה להשתדל שלא).

ובזמן הדומייה ,הזמן הפרטי שהיה למליוני אנשים בעולם אולי זוהי תחילת הגאולה שלנו מהמסכים מהצפת המידע הלא רלוונטי אלינו.

אני הרבה שומעת וגם לא מתכחשת לעובדה שאכן העולם "טס קדימה" ואם את לא רוצה לשוט על

הסירה הזו אז את נמצאת "מחוץ" לסירה…

הכל נכון ,

השאלה הנכונה היא אם אנחנו מודעים לבעיה ושמים לעצמינו גבול?

או שאנחנו זורמים עם משאבת הזמן היקר שנעשק לנו סביב מסך קטן?

העולם אכן "טס קדימה" אני לא מכחישה והצרכים של הדור אכן משתנים ועוד ישתנו ,

השאלה היא לאן הנפש והלב שלך טסים? מתקדמים? או שמישהו כבר העלה אותם על טיסת אל חזור?

ראינו שאפשר לחזור משם. לחיות בלי ולהיות עם הרבה מאוד חיים ושיתופים מהדברים הכי קרובים לנו.

וכן אני יודעת שאנחנו צרכים גאולה לעמ"י ,ושבורא עולם יושיע אותנו כי בהחלט אין לאן ללכת אבל יש לאן לברוח.

בואו להיכן שאני נמצאת, מחוברת כשמתאים לי ובגבולות הנכונים לי.

המכרות הרבות סביבי עם וואטסאפ זורקות לי כל אחת בתורה על כמה הן היו רוצות להיות במקום שלי. אני מזמינה אתכן מאתגר אבל משפר את איכות החיים, ואני יכולה להשוות לתקופה הקצרה בה כן החזקתי וואטסאפ…

גם אם נראה לנו שזו מציאות העולם, היא הדמיון שמחזיק בתוכו הרבה כאב ומכאיב.

המציאות הוירטואלית הזו מביאה יותר הרס מאשר בנייה

חותמת בכאב,

ובאמונה לביאת גואל צדק בקרוב אמן!

שלכן

דסי

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

7 תגובות

  1. כל כך נכון!
    עצוב כל כך לראות את המכורים והמכורות שהריכוז שלהם באדמה ואת שאר הנזקים!
    מאוד קל להתמכר לזה וכדי לא להתמכר חייבים להגביל…
    אני הייתי מציעה לכל אחת לאתגר את עצמה לעשות כמה דברים לפני שהיא נגשת לבדוק מה התעדכן מהפעם האחרונה.
    כשאני מרגישה את הדחף הזה ללכת לשם אני מחליטה שאני לא ניגשת ואומרת לעצמי "בואי נראה כמה זמן את יכולה בלי לגעת בזה…".

  2. אני בהחלט מסכימה עם כל מילה של הכתבה !!
    וגם התגובות נכונות כל אחד יעשה גבול שמתאים לו אבל לא להיות מובל אחר כל צליל של הודעה נכנסת ולייק מרצד \
    אפשר לכבות את האינטרנט בזמן שאנחנו עם הילדים מ 4 עד 8 או להשתמש בפלאפון כשר לפחות כמה שעות ביום

  3. ממש נכון!!! כל מילה בסלע, רק הבעיה שקשה לעשות שינויים כאלה…………..
    זה או עם הכל או בלי כלום , בשבילי כמו לגור ב100 שערים , אני חושבת שהגבלה של אנשי קשר,
    זה רעיון מעולה לדג' רק משפחה גרעינית או לדג' הגבלה של שעות , כל אחד מה שמרגיש לו נח ונכון יותר לחיים שלו

  4. מסכימה ומזדהה סגרתי את הוואצפ בדיוק לפני שנה ומאז באה גאולה לעולם הרבה יותר נחת ויותר מונחת. קשה להאמין אבל אפשר בלי.. משלמים מחיר אולי קצת פחות מעודכנת. אבל מה שצריך להגיע מגיע וזה מסנן הרבה אנרגיה פנימה והחוצה לא רלוונטית..
    לא נגד או בעד באופן גורף.. יודע צדיק נפש בהמתו.. לי זה עשה אך ורק טוב!!

  5. יו!!!!!!!!!!!!!!!!
    אליפות של כתיבה!!!
    סוף סוף משהו צועק את הדבר הנכון!
    גם כשצריך מכשיר לעסקים או לעבודה , אפשר פשוט להשאיר אותו במשרד , לא חשבנו על זה הא?
    כמו ילדים קטנים הכנסנו את זה הביתה… אמנם מאושר לו והוא מרגיש כשר , אבל בוא , אני נהייתי מזה ממש עצובה…
    בכל אופן , זה נכון לגבי כל דבר! בחיים אל תסתנוורו מדברים, תמיד תנטרלו ממכם את המכשיר הזה ותגבילו אותו רק לצרכים מאד מאד ספצפיים
    כמו עבודה מול לקוחות , או ניהול עסק וכד' , , פעם בנ"א היה הולך לעבודה וחוזר הביתה , היום אנחנו כל כך חנונים , מתוך בחירה , בעבודה עד 1 בלילה…
    והכל בגלל המדיה המעצבנת הזאת , חברה , מה קורה פה????????????!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.