בעקבות טורים קודמים שכתבתי זכיתי להמון דרישות שלום שגרמו לי
להרגיש מאד לא משועממת.
קבלתי המון תגובות משתאות בנוסח: “מה,זה אמיתי? את רצינית?”
וכמובן לא אחרו התגובות היותר משפחתיות כמו:
“לא צריך לכתוב את כל האמת על החיים שלך. ובכלל למה לא
כתבת את הטור שלך בעילום שם או בשם ספרותי?”
מה לעשות? קשה לתפוש את החבל בשתי קצותיו. אי אפשר לרגש ולחבר
בעילום שם ופרטים.
הרבש”ע כתב את סיפור חיי ואנשים עשו איתו צעדים שהביאו פרקים
משלהם לסיפור המיוחד שלי. אם לא אכתוב את שמי מי יאמין שזאת לא
המצאה של כתבת יצירתית? בהמשך הטורים תיווכחו שרק הרבש”ע יכול
היה להמציא סיפור בלתי ייאמן כזה….
ובנימה אישית: לא קל להפוך דמעות אישיות למילים ציבוריות. לא קל
לברור מתוך סיפור שידוכים אמיתי ואישי את הראוי להיכתב בפומבי. אבל
אם בנות ונשים מתחזקות מזה אז הכל שווה !!
כי במה כזו היא שופר- נתקע בה!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
4 תגובות
טובי,
אני נהנית לקרוא את המדור בקטיפה רק שאני לא מבינה למה את לא כותבת על האור הגדול על הישועה האמיתית, כולנו הבנו בהרצאות ובסיפורים שזכית לקבל את היהלום שבכתר ודרכי הגעתו אליך מענינים מאד את הקוראות אז נא אל תשאירי אותנו במתח, יש פה מספיק רווקות…
טובי, את הרבה יותר ממחזקת..
שנית לי גישה בחיים….
כל הכבוד לך!
מצדיעה לך…
אני מתחזקת ממך. גמני מחכה, ואת כותבת את זה בכל כך הרבה הומור ודמעות… 🙂
תודה!
ותכתבי כבר על הישועה ועל הימים הטובים, אני לא יכולה לחכות כבר.