כתב 'בית הלוי': "שיעור ההשתדלות הנרצה אינו שווה בכל אדם, רק כל אחד לפי ערך בטחונו בה' יתברך – מי שיכול להגיע לבטוח במעט מלאכה, אזי מה שירבה להשתדל יותר מכפי הנצרך לו, הרי זה כבר יהיה נחשב לו כמו לחטא נגד מידת
הבטחון, כי הרבה להלוך אחרי השתדלותו.
כתב 'הנתיבות שלום': "הכלל בזה שהכל לפי ערך בהירות האמונה והבטחון. אם אדם מרגיש בלבו אמונה ובטחון גמור באהבתו יתברך, עד שבטוח כי הקב"ה יעזור לו בלי כל השתדלות מצדו, הרי בזה הוא ממשיך ישועתו גם בלי שום השתדלות,
אך אם מרגיש כי לאור מצבו עכשיו, אינו ראוי להמשיך את ישועתו יתברך אלא רק אם יעשה השתדלות, אזי צריך באמת לעשות השתדלות.
בספר 'ערוגות הבושם' כתב: "אפילו שאדם מצווה ומחוייב לעשות השתדלות, מכל מקום חייב הוא להאמין שהכל משמיים בא לו, וכלל וכלל לא על ידי השתדלותו. וכמו שיש באיסור ריבית, אבק ריבית, ובלשון הרע יש אבק לשון הרע, כן יש אבק עבודה זרה, והוא האבק שברגליים שאדם חושב שבזכות השתדלותו באה לו הרווחה".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
