תאונת הקורקינט ברחוב הרצוג בב"ב לפני שנתיים וחצי, הותירה אותנו יתומים/ המומים/ כואבים
ועוד מילים קפואות.
ועוד מילים קפואות.
ולצד זה, מנסים לעשות משהו, שזה לא יחזור.
[בראשון הקרוב בעז"ה, נחגוג הכנסת ספר תורה לע"נ הרב אברהם אריה בן אליהו דוד אדר"ת!!!]
מאז, כמות הנוסעים, נפגעים עלתה עשרת מונים
ודומה כי המוות השאיר רושם, במעגל הקרוב.
ודומה כי המוות השאיר רושם, במעגל הקרוב.
אחרת, איך תוסבר התופעה?
ואתמול, כמו אז, וב"ה להבדיל בין חיים לחיים
כשאמי הלכה לעבודה, והפעם לבדה… וחצה במעבר חציה, בכביש חד סטרי
הגיע רוכב אופניים [לא חשמליים ולא בן 20] והעיף אותה על הרצפה.בניסים, ראשה לא נחבט בשפת המדרכה…
ההלם, הבהלה, הדם שנשפך, חוסר האונים והיכולת לקום בכוחות עצמה, שחזור הטראומה, הכעס,
ההצפה סביב הכנסת ספר התורה, גורמים לי לכתוב, לבקש, לזעוק ולהתריע.
כשאמי הלכה לעבודה, והפעם לבדה… וחצה במעבר חציה, בכביש חד סטרי
הגיע רוכב אופניים [לא חשמליים ולא בן 20] והעיף אותה על הרצפה.בניסים, ראשה לא נחבט בשפת המדרכה…
ההלם, הבהלה, הדם שנשפך, חוסר האונים והיכולת לקום בכוחות עצמה, שחזור הטראומה, הכעס,
ההצפה סביב הכנסת ספר התורה, גורמים לי לכתוב, לבקש, לזעוק ולהתריע.
אנו בפתח החופש הגדול, מותר, רצוי וכדאי לרכוב על אופניים, גם על קורקינט
אבל יש כללים, יש חוקים, יש צורך באכיפה, חינוך ומודעות.
אבל יש כללים, יש חוקים, יש צורך באכיפה, חינוך ומודעות.
את אבי לא נוכל להחזיר, אבל חושבת על מי שפגע, חומלת על מי שאמנם חי, אך יודע שעשה כזה מעשה
וגם ובעיקר מבקשת למנוע את המוות / פגיעה הבאה.
וגם ובעיקר מבקשת למנוע את המוות / פגיעה הבאה.
כי חיים רק פעם אחת.
בשורות טובות,
חופשה נעימה ובטוחה
כתמיד, מוזמנות להגיב
בשורות טובות,
חופשה נעימה ובטוחה
כתמיד, מוזמנות להגיב
שלכן,
אתי רוזנצוייג.