בספר 'אגרות הקודש' כתב הרבי מנחם מענדל שניאורסאהן מליובאוויטש זצוק"ל זיע"א: "אמיתת מידת הבטחון היא, שאפילו שאין רואים כל סיכוי דרך הטבע, הרי נעלה מכל ספק שבודאי יהיה הכל טוב, ובטוב הנראה והנגלה לעיני בשר ממש.
דהיינו בפרנסה בהרחבה וכו'. וכיון שאדם מעמיד את עצמו ומגביה את עצמו למעלה אפילו מעט מן הארץ, היינו שפועל בעצמו את הידיעה שהוא יהודי מאמין והוא בטוח בתכלית שאין בעל הבית
עליו חוץ מה' יתברך, הרי ביכולתו להמשיך על עצמו גם פה למטה את הנהגה הזאת ולא יוכלו כל ענייני הטבע לנגוע בו שלא לטובה חס ושלום.
כלומר עצם האמונה של האדם שהוא יכול להיות מונהג משמיים בהנהגה של מעל הטבע, בדרך נס, היא כבר הפתח והצעד הראשון שעושה כלפי ה' יתברך.
ואז אפילו התעוררות קטנה של האדם מלמטה, פועלת התעוררות גדולה מלמעלה. כי אמונה הוא כח המושך, ומי שמאמין בניסים אזי מושך לחייו ניסים. בספר 'ליקוטי שיחות' כתב:
"הבטחון הוא הוודאות וההשענות על הקב"ה רגש המתעורר באדם בעת הצורך, וודאי ה' יעזור לי."