מי שהיתה בשבוע האחרון בחתונה- שתצביע.
מי שראתה כלה בחודש האחרון- שתמשיך לקרוא.
כשאני מדברת על כלה אני מדברת על כלה גם יומיים אחרי החתונה, גם שבוע, גם שלושה.
את מסתכלת עליה ורואה אושר בעינים, קלילות ברגלים, מרחב אינסופי בלב.
זה לא בגלל המצעים החדשים, גם לא בגלל הריקודים הסוערים שהיא היתה במרכזם.
זה משהו אחר. מבפנוכו שם.
היום עולם התעסוקה קד קידה עמוקה למקצועות הריאלים.
מנהלות חשבונות, אדריכליות, רואות חשבון.
אלה שיושבות מול מסכים עם נוסחאות וטבלאות ותוכנות.
איפה אתן?
אני למשל מסתכלת עליכן ביראת כבוד. זכיתן למתנה גדולה מהשם.
אבל מול הכלה הזוהרת הזאת, מול האור המחשמל שלה, מול העדנה העוצמתית הזאת, הייתי מצפה שתרמנה קול או גבה: מילא, כלה, בעוד שלושים שנה שתהיי בראש גדוד מופלא מלא חן, או אולי בעוד תריסר, לאחר שהצלחת ליישב סכסוך בקו השבר של מדינות גבול, לאחר הזכית בגביע מלוטו המידות הטובות- אז יש מקום לאושר, יש ענין במחול, יש הרשאה לאושר הזה, הענק מכל העולם.
אבל עכשיו, לפני שהכל התחיל, כמעט, – לשמחה מה זו עושה? לאורה? לשלווה? לאושר- מה מקומם כאן? בטבלאות של הראליזים אין להם מקום!!
ובאמת זה נכון. אם תעייני קצת בספרים תראי שהמצווה לשמח חתן כלה- אחד מטעמיה הינו- החששות שלהם. יש ענין לשמח חתן כלה כי באופן טבעי נשזרים גם חששות ברגע ההירואי הזה מתחת לחופה. זה לגמרי מעוגן – השאלה הנ"ל של הראליסטיות. היא הוגנת ויש לה מקום.
והנה גם אנחנו על סף שמחת נישואין עם שנת לימודים חדשה, עם חודש רחמים חדש, עם שנה חדשה. בקצה הלב מעקצצת שמחה. פשוטה כזאת. לא חושבת מידי. בגובה של מילימטר או של גייזר. אבל את הנבונה ממהרת להדוף את הנחשול הזה. כי מי אמר שבאמת נהנה בשנה הזאת? ומי אמר שנצליח להרגיש מספיק חיבור לעצמנו ולאהובים שלנו כשנכנס בשערי העבודה הזו? ומי אמר בכלל שהחודש הזה יביא בכנפיו שיר, עילוי ואהבה צרופה? או במילים ברורות: מדוע שאתן הרשאה לשמחה, לאושר, לאופטמיות בלי שאהיה בטוחה שיש לה כיסוי?
נחזור לכלה. זה נכון שהבית שלה נוצץ. זה נכון שהבגד שלה מוקפד ועשיר (למרות שאבא שלה לא כל כך עשיר). זה נכון שהארון נדיף ניחוח יוקרה וכל האחיינים מסתכלים עליה- עליהם ביראת כבוד והערצה.
היופי האמיתי , לדעתי, הוא ביכולת שלה להתרווח על הספה (מקווה שיש לה ביחידה) גם בלי לבדוק מה מונח שם מאחורי המשענת. זו מיומנות נהדרת. לקבל את האושר, את הנצנוץ, את המרחב הפנימי, גם בלי לבדוק בציציותיו . לאשר את קיומו גם בלי טבלה רבת משתתפים. פשוט להכנס למקום הזה, המאיר, המרחיב, הנובע ולהיות שם. להרשות להשתכשך ולשאוב רוגע ממעייני הרגע.
במקור הכי חזק שלנו, שמלווה אותנו בתקופות רוגע ובעיתי מצוק זה כתוב שחור על גבי קלף: "הרחב פיך- ואמלאהו", "ה' צילך על יד ימינך", "הטוב ידבק בטוב". היכולת שלך להרגיש טוב תמשוך לך עוד טוב. היכולת שלך להרגיש בטחון תמשוך לך עוד בטחון. זה פועל צל- את מרימה ראש- הצל מרים ראש, את פורשת זרועות- הצל פורש זרועות. את פתוחה לשמחה ולבטחון- הצל פתוח לשמחה ולבטחון. תרשי לעצמך להיות בטוב. תרשי לעצמך לחוש בטחון. הם נמצאים שם בטבעי. הוא קיים. רק תרשי לעצמך להתחבר אליו. בלי להקשות, בלי קושיות, בלי תירוצים. כשתצליחי להתחבר אליו בבטחה הוא ימשוך לך עוד ממנו. תשובה לשאלה שלא נשאלה. תודה לך כלה, על הלימוד וההכלה!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
