פרק 26
הסתפקתי אם לעבור דרך המכולת, לקנות משהו, ולעבור ישר דרך אסתי. התקשרתי אליה.
קול בכיות נשמע ברקע וקול עייף ענה לי.
"את בטוחה שיש לך זמן לקפוץ אליי?" היא שאלה.
"כן. עוד רבע שעה יהיה לך נוח?"
"מתי שאת יכולה", היא אמרה.
המכולת בדרך לבית של אסתי הנפיקה לי שקית חלב ופחית קפה. זרקתי לפח את השקיות והחלפתי עם החדשות. את החלב הכנסתי על הנעליים האגדתיות.
דפקתי בדלת ואסתי צעקה מבפנים: "תכנסי". עיגולים כהים היו סביב עיניה.
"בעלי הציע לי שהוא יישאר, אבל ידעתי כמה חשוב לו להשלים את הפער שהפסיד. לא יכולתי לתת לו לעזור לי במקום ללמוד. ועכשיו אני קורסת".
הצעתי להכין לה כוס קפה והיא אמרה: "אכפת לך שרק אניח את הראש איזו חצי שעה? שניהם אכלו עכשיו".
השקיות עמדו מיותמות על הרצפה בצד. תאום אחד שכב במיטה בשקט, ואילו השני התחיל לבכות. אסתי דידתה לחדרה ואני נשארתי השמרטפית.
הנה, עוד מקצוע שלא חשבתי עליו מראש. מול התואר של אשת עסקים, העדפתי כבר לשמרטף.
לא יכולתי להתאפק. הוצאתי מהשקית את הביגוד החדש, הלכתי לחדר האמבטיה ופתחתי את הזרם לתוך המבנה של האמבטיה לתינוקות. רחצתי את הראשון עם האל סבון בריח הקטיפתי של התינוקות. לאחר מכן ניגבתי אותו, הלבשתי לו טיטול שלקחתי מהקופסא שעמדה מתחת לעריסה, והלבשתי לו את בגד הגוף החדש עם הסט שקניתי. אחר הלבשתי לו את הגרביים הקודמים, ונעלתי עליהם נעליים.
הוא פלט שנייה אחרי שהלבשתי אותו. מיהרתי לנגב את הבגד במגבון, והנחתי אותו במיטה. כיסיתי אותו ותוך דקות הוא נרדם.
עכשיו פניתי לאחיו. קילחתי אותו, ולאחר מכן הלבשתי בבגדים תואמים.
הרחתי את הסבון לתינוקות שנדף מהפלומה הדקה על ראשו והנחתי אותו בעריסה. עכשיו ישבתי כדי לחכות לחברתי שתתעורר.
נקישה על הדלת הרעידה את השקט ששרר בבית.
בלי לחשוב תחילה, פתחתי את הדלת.
מולי עמדה גברת עם שקית בד גדולה מונחת על כתפה. אמרתי: "שלום", והיא נכנסה פנימה. "לא איחרתי", הודיעה בסיפוק.
היא ראתה את סימני השאלה מצוירים על פניי ואמרה: "אני מצעדים ראשונים, כן?"
הבנתי. היא לא פורצת או גנבת לאור יום.
פלטתי: "אהה". והיא הנהנה בראשה והציצה לתוך העריסות.
"אלו תאומים ראשונים?"
"כמעט", עניתי.
היא הביטה בהם ולא נרגעה.
"איזה בגדים מתוקים. הם נראים נסיכים", התפעלה.
התנפחתי מגאווה.
"רואים שהם מטופחים", החמיאה לי.
"ואת נראית מאוששת למדי".
קלטתי את הטעות אך לא יכולתי לתקן אותה. לא אלך להעיר את אסתי שזקוקה כל כך לשינה הזו רק בשביל כמה מוצרים לתינוקות.
הגברת הנחמדה המשיכה: "אז יש פה ערכה ראשונית עם מוצרים נחמדים. אשאיר פה שתי ערכות. אחד לכל תאום. יש לך שאלות שאת רוצה לדעת? אולי בנוגע לטיפול בתינוקות?"
זרמתי איתה.
"לא. אני כבר מיומנת".
היא לא התעמקה בתשובה.
"אם כך, בואי ואראה לך". היא רכנה אל התיק הענק והוציאה את הערכות. פתחה אחת מהן והוציאה פרוספקט פרסומת.
"יש לנו עכשיו מבצע עם כל מיני חברות למוצרים בהנחה מוזלת".
הנהנתי בראשי בנימוס: "תודה".
היא השאירה את המוצרים על הספה והלכה לדרכה.
התיישבתי על הספה, כשקול צעדיה של אסתי נשמע במסדרון.
"מה השעה? יו, אני לא מאה. כמה ישנתי. עוד מעט צריכה להגיע אליי נציגה של צעדים ראשונים. היא סיכמה איתי, ואין לי מה להלביש להם. גם אמבטיות לא עשיתי להם הבוקר".
היא נטלה ידיים, ניגבה, ושפשפה את העיניים.
חייכתי אליה: "תרגישי בבית".
"את מארחת נפלאה". היא פסעה לעריסה הראשונה ונאלמה דום.
"מה זה הבגד הזה?" המבט שלה תפס את הערכות: "והחבילה הזאת?"
"הנציגה של צעדים ראשונים הייתה פה", הסברתי.
"והיא הביאה להם את הבגדים האלו?" היא לא הבינה.
"את הבגדים האלו אני הבאתי לך מתנה. לא היה לי מה לעשות אז רחצתי אותם, ופתאום הנציגה דפקה פה בדלת. לא רציתי להעיר אותך. הפסדת הדגמה של המוצרים שלהם. סולחת?"
היא הייתה המומה. התיישבה על הספה ואמרה: "אני לא ממש מבינה מה קורה פה. כל הבוקר הייתי בלחץ מהנציגה שתראה אותם מוזנחים. תכננתי לקלח אותם אבל לא היה לי כוח. עד שבאת ובלבלת אותי לחלוטין".
"מתנצלת", אמרתי.
נזכרתי בלחץ שלי אחרי ששולמית נולדה שכל האורחים שבאו להגיד מזל טוב יראו את התינוקת רחוצה ונקייה ומטופחת.
"את רוצה לומר לי שקנית להם בגדים, רחצת אותם והלבשת אותם? בדיוק היום? כשהנציגה הייתה צריכה להגיע?"
"בדיוק היום. והיא אמרה שהם מאוד מתוקים ומטופחים", עניתי.
היא נאנחה: "אויש, אם כבר טפטפת אותם כל כך, לא יכולת להעיר אותי כדי לקבל את המחמאות של הנציגה בעצמי?"
"את מתאוששת מהר מהשינה הארוכה הזו", החמאתי לה.
פיהוק קולני נשמע ממנה.
"מה השעה?"
הסתכלתי בשעון: "וואו, כבר רבע לאחת. אני חייבת לעוף. היו מבצעים בחנויות. קניתי לך בגדי גוף בשקית השקופה. אם תרימי את השמיכה שלהם תגלי נעליים מתוקות במיוחד שהיו במבצע. תרווי נחת". קמתי לעבר הדלת. "להתראות".
היא ענתה בצרידות: "להתראות", והלכתי משם בסיפוק.
***
שלמה חזר הביתה נלהב. לחייו אדומות מחמת מזג האוויר או מפני התרגשות כלשהי?
"יש הרצאות של ירחי כלה על זוגיות בשבת עוד שבועיים".
הייתי ישובה על הספה בסלון באמצע לסרק את שערה החום המתארך של שולמית.
"אני שמחה. זה בבית הכנסת פה?"
הוא הניח את המודעה על השולחן בסלון, בין כל ניירות הציורים של שולמית.
"אקרא אחר כך, אני רוצה כבר לסיים לסרק אותה ולהשכיב. זה גם לנשים?"
שלמה אמר: "גם לנשים. במלון אשל".
קלטתי את הפואנטה.
"אני לא הולכת לעזוב את הילדים שלי שוב בשום מקום", הודעתי.
"האירוח מיועד לכל המשפחה. יש שם אחראיות ששומרות על הילדים בזמן שההורים נמצאים בהרצאות. חוברה אומר שזו שבת של התעלות".
העפתי מבט על המודעה. עושה רושם מעוצב, מחיר בן ארבע ספרות היה רשום בתחתיתה. "איך לחוברה יש כסף לממן שבת שלמה במלון?"
שלמה ביטל את דבריי: "מה מלון? זו שבת עיון. משהו מדהים. אני רוצה להירשם". הוא העיף עליי מבט, "יש לך התנגדות?"
"אמרת שאתה לא אוהב מלונות. אשל הוא מלון".
"מדובר פה בקבוצה, אפילו משגיחי הכשרות מגיעים מטעם הקבוצה".
לא התלהבתי משום מה. ניסיתי להתיר קשר עקשן והצעתי: "אז כדאי להציע לאשל להחליף את השם 'מלון' למשך השבת הזו".
האכזבה ניכרה על פניו.
"חשבתי שתשמחי ללכת. גם לך יהיה מלון, ולי הרצאות בנושאים שתמיד חיפשתי, ויש מרצים מעולים".
"אני אשמח, אבל רציתי קצת להישאר בבית".
"את רוצה לענות לי תשובה מחר?" שאל ברגישות.
המחווה נגעה לליבי. ראיתי כמה הוא רוצה, למה בעצם לא?
בבוקר שלחתי את רוני, והבטחתי לשלמה תשובה.
כשהבית התרוקן הוצאתי את המזוודה הכחולה הגדולה עם הגלגלים מהבוידם, הפתק עם שמי באנגלית עדיין היה תלוי עליה. נזכרתי בנסיעה הקודמת של המזוודה הזו, היא הספיקה לטייל הרבה בימי חייה הקצרים.
זכרתי את המלון בפעם הקודמת. מיד אחרי הזכייה. כששלמה לא נהנה מהרעיון של המלון. כמה עברנו מאז. אולי הכסף שינה אותנו? עכשיו שחזרתי איך כולם דאגו להתהדר לכבוד שבת. השטיחים במלון שפרוסים מקיר לקיר מחייבים אותך להתלבש בצורה מכובדת.
גיליתי שנעלי השבת של שולמית משופשפות, הצבע הכסוף הפך לדהוי מעט, ואהרון גדל והבגד השבתי מתחיל להיות קטן עליו. אם לא היה לי כסף, לא הייתי עושה חשבונות, אבל עכשיו, אם יש אפשרות, למה לא להתחדש?
החלטתי לצאת לקניות. לקחתי את התיק הקמל שקניתי לפני הטיסה לחו"ל, ובדקתי שיש די כסף בארנק הפרחוני המהוה. היה שם שטר של מאתיים שקלים, הם יספיקו לנעליים ולבגד? תלוי באיזו חנות. בהחלטה של רגע הוספתי גם כרטיס אשראי.
הרחקתי לכת למרכז המסחרי הרחוק. זכר החנות שבה קניתי את זוג הנעליים התכולות לתאומים של אסתי עשה לי הרגשה מתוקה.
החנות הייתה ריקה והמוכרת אדיבה מדיי. "מה את מחפשת?"
לא תכננתי את התשובה: "יש לך בגד תואם לילדה בת שלוש ולתינוק בן שנה?"
היא חייכה באדיבות: "אין לנו סטים כאלו, אבל אחד כן קיים במלאי, רק שהוא קצת יקר".
"תכלי להראות לי?" ביקשתי.
היא סקרה אותי מלמעלה עד למטה. ראתה את החצאית השחורה עם הכתם של האקונומיקה בקצה, ואת המטפחת הישנה.
"הסט הזה במחיר גבוה", התריעה שוב.
"אוכל בכל זאת לראות?" שאלתי.
היא הסתפקה לדקה, חסה על הטרחה שלה להוציא מהמדף בגד ללקוחה שלא מתכוננת לקנות אותו. לאחר מכן פנתה למדף ממול והחלה לפשפש בו.
סקרתי את החנות. המדפים היו מאורגנים, המראה שיווה לה יוקרתיות. ניכר שמקדישים זמן לסידור החנות בצורה שתמשוך לקוחות. ריח מתקתק של בושם בגדים נעים עמד באוויר. קיבלתי פיק ברכיים. המחירים פה גם ככה יקרים. כל החנות משדרת יוקרה. ואם כך, כמה יעלה הסט?
היא התקדמה לעברי עם בגד מקופל בתוך שקית שקופה שעטפה אותו.
"הסט הזה מחברת ליטל בייבי הקנדית. יש להם בגדי איכות", אמרה וליטפה את הבגד.
היא הניחה אותם על הדלפק, ומיד הוקסמתי. הבגד היה משובץ בצבעי בורדו אפור, לרוני הוא הגיע בצורת סרבל אפור עם חולצה משובצת למטה, עם כובע תואם וגרביים, ולשולמית היה סרפן עם חולצה מכופתרת, וסרט גדול תואם לשיער, וגרבי דנטל אפורים מחוברים בחוט. דמיינתי את שני הנסיכים מתהלכים על השטיחים המרופדים במלון ומשתלבים עם הנוף.
"כמה הם עולים?" שאלתי.
המוכרת השתהתה ולאחר ענתה: "כל בגד יעלה 375 שקלים".
ואני עוד חשבתי שמאתיים שקל יספיקו לי. המוכרת התחילה לקחת את הבגדים לכיוון המדף. רציתי לעצור אותה, אבל משהו לא נתן לי. שבע מאות וחמישים שקלים לפעם אחת נראה לי מחיר הזוי לביגוד של ילדים.
היא הביטה בי במבט שאומר: הרי ידעתי שלא תקני.
רציתי לומר לה: ממילא אין לך קונים בחנות. מה אכפת לך קצת להתבדר ולבדר את רוחי?
התחשק לי להוציא מול עיניה המופתעות את כרטיס האשראי ולשלם בלי מילה. אבל משהו לא נתן לי לעשות את זה. יש גבול לכל תעלול.
אמרתי לה "תודה", ויצאתי מהחנות. השארתי אותה לבד בחנות היוקרתית עם הריח הקסום. הסתפקתי אם לחזור על עקבותיי ולשאת את המחיר היקר, לא להתקמצן סתם, אבל ליבי לא נתן לי.
הלכתי לחנות ממול.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
