פומו (Fear Of Missing Out) הוא מושג חדש יחסית בעולם הפסיכולוגיה שמתייחס לפחד מהחמצה שמאפיין בעיקר את אנשי הדור הצעיר. להחמיץ חוויות מהנות, הופעות, מסעדות, הזדמנויות שונות וכו' מה שמתבטא בהצמדות מתמדת לאמצעי תקשורת. רבים מאנשים אלו הם חסרי תוכן משמעותי בחייהם ולכן פחדיהם הגדולים ביותר זה להפסיד איזו הנאה חולפת. אך גם לנו, אנשים בעלי מטרה נעלית בחיים – לעשות את רצון ד', יש חשש נוראי לעבור את החיים ואז לחוש תחושה של החמצה.
הפרשה מספרת לנו שאברהם אבינו בזמן פטרתו היה זקן ושבע – "ויגוע וימת אברהם… זקן ושבע". בניגוד לרוב בני האדם שאף פעם אינם באים על סיפוקם וכמה שיש להם הם רוצים עוד, אברהם אבינו מת כשהוא שבע ומרגיש שלא היה חסר לו כלום (לפי רמב"ן).
כשקוראים את הפסוק שלעיל, אי אפשר שלא לחשוב על איזהו עשיר השמח בחלקו. כי לאברהם אבינו אולי היה עושר, אבל הוא גם היה חשוך בנים לשנים רבות, וגם התנסה בעשרה ניסיונות. מעבר לעבודה על עצמנו להיות מאושרים בחלקנו יש כמה רעיונות שאולי יעזרו לנו לפספס פחות בחיים ולחוות פחות חרדה סביב נושא ההחמצה.
רעיון ראשון – מדי פעם לעצור ולהתבוננות לקראת איזה עתיד אנחנו הולכים, לשאול את עצמנו לפי החיים שאנחנו חיים עכשיו אלו חיים צפויים לנו באופן טבעי. האם הילדים שלנו חווים אותנו כדמות מיטיבה בחייהם כדי שגם כשיגדלו ירצו בקרבתנו. האם אנחנו עובדים על כעס, אדיבות, יראת שמים כדי שגם כשנזדקן 'והבלמים' יעבדו פחות טוב עדיין נשאר טובים ומכובדים. האם אנחנו משקיעים מספיק זמן במשפחה בחינוך הילדים כדי שנוכל להתגאות בפירות.
דבר נוסף, להיזכר בחלומות שלנו כמו שחלמנו אותם כשהיינו ילדים-מתבגרים. יש משהו בתמימות, בחוסר מודעות לגבולות ולמגבלות החיים שבעצם מאפשר לנו לראות את המטרות שלנו ללא מיצרים. ללא חששות ואילוצים. מהמקום הזה של בהירות המטרה לשוב ולפעול להשגת יעדים ומטרות ראויות בחיינו.
בהצלחה ושבת שלום,
בתיה הרשקוביץ,
יועצת ומטפלת אישית לבחורות ונשים צעירות | [email protected]|
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
