מסופר בגמרא שאשתו של כהן אחד מתה עליו ממש בערב פסח. הוא חשב, שאם ילך ללויה שלה, הוא יהיה טמא ולא יוכל לאכול מקרבן הפסח. החכמים הכריחו אותו ללכת ללויה שלה. הם ציטטו את הפסוק שמופיע בפרשתנו בו ה' מצווה את משה להגיד לכהנים "לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו…" אין כאן רק היתר להיטמא למת שהוא קרוב, אלא יש כאן חיוב להיטמא אליו, ולמה?
מסביר הרב הרשל בקר שמטרת התורה היא לא להרבות משתתפים בלוויה של אותו קרוב, אלא יש לתורה מסר חשוב להעביר לנו. התורה רוצה להדגיש עד כמה חשוב לשמור באופן אקטיבי על קשרים משפחתיים, להראות ולהבליט עד כמה הם משמעותיים. למרות שמחובתו ותפקידו של הכהן להדריך את העם ולהיות זמין לשרת אותו, קשריו המשפחתיים חשובים עוד יותר.
לא פעם אנחנו רואים שהמשפחה נדחקת לסוף… אולי מתוך מחשבה שהם יבינו אותנו ואת האילוצים שגרמו לנו לא להגיע לאירוע. הם בטוח יבינו למה לא נעים להשתתף בסעודת חג חגיגית כרווקה יחידה מסביב לשולחן, למה זה הגיוני לא להגיע למדורת ל"ג בעומר כי היתה לנו יציאה שווה עם חברים שלא היה אפשר לפספס וכו' וכו'. באה הפרשה שלנו וממקדת לנו את הראיה, יש חובה לטפח את האהבה והקשרים עם בני המשפחה הקרובים. אין להשוות את נקודת הפתיחה של מטופלת שמגיעה לקבל עזרה כשמאחוריה בעל תומך ומשפחה שותפה ומעודדת, למי שמגיעה בגפה… ולעיתים אפילו מסתירה מהמשפחה הקרובה ביותר את היותה בטיפול.
משפחה – זה הכל ולפני הכל!
שבת שלום
בתיה הרשקוביץ
יועצת ומטפלת לבחורות ונשים צעירות, קליניקה בירושלים
ליצירת קשר: [email protected] | 052.7641.669
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
