קוראים לי דינה ואשמח לעזרה: אני בת 23, נשואה כשנתיים ואמא לאוצר מדהים בן חצי שנה. לבעלי יש אחות שהיא בת גילי ממש וגם לה יש פעוטה כמעט באותו הגיל של הבן שלי. גיסתי שונה ממני מאוד היא מגנדרת את התינוקת שלה, קונה לה הרבה דברים, מדברת אליה המון ועושה השתדלות רבה מידי לדעתי בשביל לפתח אותה כמה שיותר. אני באופיי יותר מופנמת ופחות מוחצנת. גיסתי מרבה לתת לי עצות מה כדאי לעשות ואיך כדאי לי לנהוג כמוה. בפועל – כבר לא כל כך כיף לי בחברתה בעיקר בגלל העצות והדיוקים שאני מרגישה שכל הזמן עושים לי. מה אני יכולה לעשות? חשוב לציין שעד שילדנו היינו בקשר יחסית ממש טוב ולכן אכפת לי. הלוואי שתגידי שהמצב בר שינוי.
שלום דינה אהובה
בשונה מהרגלי אני אתחיל מהסוף: אני מאמינה שכמעט כל מצב הוא בר שינוי בעז"ה. ואם המצב בעצמו לא בר שינוי – אז הגישה אליו היא ברת שינוי. כמו שאמר ר' נחמן "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן" מזה אנו מבינים שבעצם כל מצב שהוא "לא מתוקן" ולא לשביעות רצוננו ניתן בעז"ה לשפר. את נשמעת לי אישה מתבוננת שרוצה ופתוחה לעשות שינויים ולכן אני לא רואה סיבה שלא יחזור להיות לך כיף עם גיסתך.
נשוב להתחלה:
אני שמחה בשבילך שחשוב לך הקשר עם גיסתך ובכלל עם המשפחה של בעלך. אין כמו משפחה וגיסה שכיף איתה זה מתנה טובה לחיים. בני משפחה יוצא לבלות הרבה: בחגים, בשמחות, בשבתות ועוד ולכן כל כך מבורך בעיני שאת מנסה להחזיר את המצב הטוב לקדמותו.
לגופו של עניין אציע 2 נקודות למחשבה שיכולות לעזור:
- להתבונן מה הכי מפריע לך
לפעמים נשים מגיעות לקליניקה והן מספרות על הרבה הרבה דברים שמציקים להן וכביכול מרוב עצים לא רואים את היער. השאלה שעוזרת להתמקד ולהתפקס בכזה מצב היא "מה מכל מה שסיפרת הכי מציק לך ברגע זה או בסיטואציה אותה את מתארת?". השאלה הזו חשובה כי היא עוזרת מאוד לגעת בלב העניין ולא ללכת סחור סחור. שלא יווצר מצב בו אנו לדוגמא "נטפל" בזה שגיסתך מגנדרת את התינוקת (שזה גם מציק לך) אבל מה שהכי מתסכל אותך לדוגמא זה ההערות שלה כלפייך.
זו שאלה שאני רוצה שתשאלי את עצמך. שבי בזמן פנוי שיש לך שקט סביב ואת לא בלחץ ונסי לשמוע אילו תשובות עולות לך מבפנים. תשאלי את עצמך "מה הכי מציק לי בסיפור עם גיסתי?" האם זה שהיא מדברת ומצחיקה את התינוקת שלה בקול רם ואת אולי היית גם רוצה להיות כזו ומאיזושהי סיבה זה יותר קשה לך? (ואז יש לך הזדמנות לברר עם עצמך מה עוצר אותך מלהתנהג כך ואיך לאט לאט את עושה את הדרך להיות יותר מוחצנת עם הקטנצ'יק שלך). האם העניין שהיא מגנדרת התינוקת שלה ואת פחות מרשה לעצמך? האם ההערות שהיא נותנת לך? (שלגיטימי לגמרי בעיני שלא נעים לקבל אותן ואפילו יש לשקול לעצור את התופעה לגמרי אם את מרגישה שהן לא מגיעות ממקום טוב ומכבד). ככל ותוכלי אני מציעה לך להגיע להתבוננות הזו ממקום מסוקרן ומתבונן ולא כזה שמצפה לתשובה. כמובן שתתפללי על זה ותבקשי מרבש"ע עזרה. אני מאמינה שתוכלי לגלות דברים שלא שמת לב אליהם קודם והם יכולים להוות לך אבני דרך בחשיבה של מה ברצונך לעשות בנידון. גם אם גילית על עצמך דברים שאת כרגע עוד לא יודעת איך להעביר אותם מהכח אל הפועל – זה בסדר. תשהיי עם זה מעט זמן ואם לגמרי לא יהיה לך כיוון – זה בסדר ללכת להתייעץ
- לשים גבולות בנועם אך באסרטיביות
את מתארת סיטואציה שהיא לא נעימה לך – ואני לגמרי יכולה להבין את מה שאת מרגישה. אם עשית את ההתבוננות הנ"ל והבנת שאת מעוניינת שהעצות יפסיקו מה שנכון וכדאי זה פשוט לשים גבולות. לא חייבים לעשות זאת בטקס רב רושם יחד עם זאת כדאי לעשות זאת בנועם, כשאת במצב רוח נינוח ולא כעוסה מידי ועדיף שהשיחה תתנהל במקום ובסיטואציה שנוחה לשתיכן. כדאי להתחיל את השיחה במחמאה כנה או בשיתוף שיוצר קרקע נעימה ומזמינה להקשבה מהצד השני ואז לדבר ב"שפת האני" – שזו השפה האופטימאלית בשיחות של הצבת גבולות ובקשת בקשות. זו שפה שבה הפוקוס הוא עליך ועל מה שאת מרגישה ומבקשת וכך הצד השני לא מרגיש מאויים כי בעצם לא דיברת עליו באופן ישיר אלא רק על מה הסיטואציה גורמת לך:
- דברי רק על עצמך – ולא על אחרים
- צייני מה זה גורם לך להרגיש
- מה את רוצה שיקרה מכאן ואילך
אני יודעת שזו שפה שלא רגילים אליה ולכן מציעה תסריט שיחה אופציונאלי כ"הצעת הגשה" עם הארות בסוגריים למשפטים שלא מומלץ להגיד: "הי גיסתי היקרה, בגלל שאת חשובה לי וידענו רגעים כל כך יפים ביחד (עד כאן ההקדמה ה'מחממת' והאמיתית) אני רוצה לשתף אותך שלא נעים לי לקבל הכוונה כיצד מומלץ לי לדבר ולהתנהג עם הילד שלי (שימי לב לא דיברת עליה ישירות ולכן היא תרגיש פחות מותקפת) זה גורם לי להרגיש שאני אמא לא טובה ושאני נתונה תחת ביקורת (זה שלב ב' בו את משתפת מה זה גורם לך להרגיש ועם רגשות בדר"כ קשה להתווכח. זה עניין אישי). אני אשמח לא להמשיך לקבל טיפים ועצות על איך לחנך את הילד שלי כי זה לא מתאים לי (זוהי הצבת הגבול. את לא מעוניינת להמשיך לקבל עצות!)
מאחלת לך הצלחה רבה והמשך יחסים חמים עם הגיסה והמשפחה.
תמשיכי לשמור על עצמך ועל הגבולות שלך. זה מאוד חשוב
משהו שכדאי לכל אחת לנסות בבית:
"שפת האני" שפה של קסם. אפשר להשתמש בה בכל קונפליקט ותוצאותיה מופלאות. ממליצה לנסות
בהצלחה!
רותי איזנטל, מאמנת רגשית הוליסטית.
לשליחת שאלות למענה במדור, תגובות והארות כיתוב לי: [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
