בתחילת הטיפול אליהו הגיע לחדר הטיפולים סקרן מאד אך לא היה פנוי לשיח רגשי. הוא נכנס אל החדר בהתפרצות, בלי לשאול שאלות או להתייחס לנוכחותו של הילד הנוסף במפגש. פתח ארונות, הוציא ציוד, התנסה בכלי הנגינה השונים ללא קבלת רשות, נראה היה שהוא מתרגש, נסער ומתקשה לשלוט בעצמו מרב התרגשות, לאחר כתיבת חוזה טיפולי במשותף איתו ועם החבר חלה רגיעה מסויימת והוא הסכים לשמוע אותי, אולם לא לזמן רב.
בשלב הבא ערכתי איתו סימולציה של אופן ההגעה מהכיתה אל החדר, צורת הישיבה וכו' זאת כדי ליצור מצב שנוכל לנהל שיח מינימלי. יצאנו אל הכיתה ומשם תרגלנו את ההליכה לחדר, במתינות, לא בריצה, נוקשים על הדלת, נכנסים ומתיישבים. נראה שהתרגול המעשי עזר לו ולאחר כמה מפגשים כאלו כבר ציפה בישיבה בלבד לפתיחת המפגש.
בהמשך עבדנו על משחק משותף בין הילדים תוך שאני מתווכת להם את חשיבות והאופן שבו מנהלים משא ומתן בעשייה משותפת. עיקר השיקוף נעשה באמצעות טכניקה מעולם הפסיכודרמה שנקראת "כפיל" עליה אפרט עוד בהמשך.
לקראת סוף השנה שעברה הצמד של אליהו נעדר מביה"ס והזדמן לנו מפגש יחידני בו שיתף אליהו על סיטואציה שבה נפגע מאד מאחת המורות המקצועיות. ביקשתי מאליהו שיספר בקצרה את השתלשלות הענין מנקודת מבטו (בהתאם למבנה בפסיכודרמה שבו מתחילים מראיון של הפרוטגוניסט-השחקן הראשי , הריאיון יכול לשמש הכנה להתערבות מורכבת יותר וכן היא טכניקה לא מאיימת ובסגנונה המילולי דומה לסוגים רבים של פסיכותרפיה). הוא סיפר שהמורה הבטיחה לו שיקבל משהו במהלך השיעור אולם היא התנגדה ואמרה שהתנתה את הפרס בתנאי מסוים שאליהו לא עמד בו. לדעת אליהו המורה לא התנתה את הפרס בדבר…
אליהו החל לדמוע תוך שהוא משתף כמה נפגע ממנה. הרגשתי שהסיטואציה הזו ככל הנראה שחזרה חוויות כואבות קודמות בחייו של אליהו. הצעתי לאליהו לשחק משחק תפקידים דרמטי בו אנו מושיבים אותו ואת המורה לשיחה שבה הם מלבנים את העניינים.
הצעתי לו לבחור מקום בחדר שבו נציב את הכסאות, הוא סידר את הכסאות במרחק מסויים אחד מהשני והתחלנו "בשיחה עם המורה" כאשר בשלב זה אני משחקת את תפקיד המורה ולומדת מאליהו מהם המשפטים שהוא רוצה לשמוע ממנה. בקצרה אספר שאליהו ישב על כסאו ומתוך התפקיד בו הוא משחק את עצמו הוא מדבר אל "המורה" בהמשך אנחנו מתחלפים בכסאות אני חוזרת על המשפטים האחרונים שלו ומאפשרת לו, שכרגע הוא משחק את תפקיד המורה להגיב ולענות לדבריו. ואז אנחנו מתחלפים בחזרה אני חוזרת על דברי המורה כפי שלימד אותי אליהו הוא שוב בכסאו מגיב, כאשר אני אמנם משתתפת ועוזרת להניע את המשחק אך הוא מכניס את התוכן שלו. לאחר זמן מה הוא עצר לפתע ואמר לי " אני רוצה להפסיק כי נזכרתי במשהו".
אנחנו "יוצאים מהסיטואציה" (ע"פ הכללים בפסיכודרמה לאחר שמסתיימת סצנה מקפידים על "יציאה מהתפקיד") אליהו חוזר לכסאו המקורי ואני חוזרת לתפקידי כמטפלת שלו בחדר, ואז הוא משתף שבמהלך חילוף התפקידים הזה זה הזכיר לו שיחות שלו עם אמא שלו, בעזרת כפילים –שיקופים אנחנו מנסים ביחד להגיע להבנה מדוע הוא היה מוצף רגשית כ"כ מדברי המורה המקצועית ומבינים שמשהו בדפוס של המבוגר שמבטיח משהו ולא מקיים משחזר אצלו את החוויה שלו מאמא.
ניתן לראות כאן כיצד באמצעות משחק פסיכודרמטי של חילוף תפקידים אפשר להגיע לרבדים עמוקים וראשוניים יותר, כל זה באמצעות משחק מורחק אבל מבוסס על מציאות אמיתית שהתרחשה במקום אחר, בזמן אחר.
אביגיל מירוז- M.A תרפיסטית בפסיכודרמה בטיפול בהבעה ויצירה בתהליך להכשרה כפסיכולוגית קלינית
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
