מי מאיתנו לא התעוררה, מבוהלת, בבוקרו של חג שמחת תורה הקדוש והמרומם, לקול האזעקה המחריד? למי מאיתנו לא נשבר הלב למשמע הבשורות הקשות שפקדו את כרם בית ישראל? מי מאיתנו לא חרדה לשלום אחינו כל בית ישראל, בשר מבשרנו, הפצועים, החטופים, הנלחמים? מי מאיתנו לא התכווצה בכאב מפלח אל מול האובדן, השכול והכאב? כולנו היינו ועודנו נחרדות, כואבות, מתפללות ומקוות.

ביננו מתהלכים אנשים שזוכים לנתב את הרגשות הגואים הללו למקום מואר וחיובי, למקום של תקווה ותפילה, של עשיית טוב וקירוב לבבות. יש ביננו אחים יקרים שהגלים הסוערים בתקופה הנוכחית פלטו אותם דווקא אל חוף מבטחים, חוף של אמונה וקרבת אלוקים. יש ביננו יהודים נעלים שדווקא הלהבות, העשן הסמיך ואש המלחמה הבוערת זכו להצית בליבם הטהור את הניצוץ היהודי, האלוקי, שלא יכבה לעולם.

בכתבה זו ניסינו להתחקות על עקבותיהם, נאחזנו במציאותם המאירה, התפעמנו למשמע סיפוריהם המדהימים של "קרבת אלוקים לי טוב". כי דווקא בהסתרה שבתוך ההסתרה, שם נמצא ה' יתברך.

***

בעיר רעננה אשר באזור השרון, קיים מבנה של 'כולל', ובסמוך אליו מבנה שבו שוכן ארגון מדהים ששמו "מודעות", בנשיאות הרה"ג אשר ברכה בנדיקט שליט"א. הארגון פונה לכל יהודי באשר הוא, תומך ומסייע, ומקרב יהודים אל אביהם שבשמיים. מול אותם מבנים שוכן בית ספר ממלכתי אשר אין לו כל זיקה ליהדות.

"מאז פרוץ המלחמה", מספר בהתרגשות אחד מפעילי הארגון, "קיימת מהפכה של ממש. קרוב למאה בחורים, רובם תלמידי בית הספר, שאין להם כל קשר ליהדות כלל, מגיעים להניח תפילין, נמצאים במקום, מתחזקים רוחנית ואף לוקחים על עצמם קבלות שונות כגון: שמירת שבת, לבישת ציצית ועוד".

בנוסף לעידוד להנחת תפילין, לארוחות, לשיעורי התורה ולשאר הפעלים הברוכים המתקיימים במקום, חשוב לציין כי מהות הארגון היא חיזוק וקירוב, חיבור תמידי לאבינו שבשמיים. הם מסייעים להתקדם במסלול, לא לעמוד חסרי מעש ולדשדש, אלא להמשיך תמיד מעלה, כל אחד לפי מדרגתו, כמובן קיימים אף סיפורי ישועות פלאיים שאירעו בעקבות ההתחזקויות הרבות.

נשמח לשמוע סיפורים חמים מהשטח…

"יש בחור יקר שקיבל על עצמו ללבוש ציצית, חשוב לציין כי הבחור בא מבית ללא כל זיקה ליהדות. חברו, ראה את ההתחזקות הזאת והתחזק אף הוא בעקבותיו. יום למחרת התעסק אותו חבר עם דיסק חיתוך, הדיסק היה ממוקם בזווית לא מדויקת והוא עף וקפץ מהברזל… באותן שניות הדיסק הסתבך בחוטי הציצית ובחסדי שמיים אותו בחור ניצל מפגיעת הדיסק…

בחור נוסף נכשל בחמישה מבחני נהיגה מעשיים (טסט). לקראת המבחן השישי לקח על עצמו ללבוש ציצית, ובסייעתא דשמיא עבר את המבחן בהצלחה. בחור אחר שיתף אותנו כי ההתחזקות גרמה לו לתחושה של רוגע ומעניקה לו שמחה מיוחדת.

אחד המשתתפים בשיעורי התורה, סבל מהשמנת יתר שנבעה מבעיה רגשית והיה חסר אונים ומבולבל לגבי אופן הטיפול. הוא סיפר כי מרגיש שהציצית מהווה שכפ"ץ מגן של ממש עבורו, וכי מאז לבישת הציצית התאבון שלו ירד משמעותית. כמו כן, אחד הנערים המתחזקים בשמירת שבת ולבישת ציצית שיתף כי חלפה לו בעיה רפואית בוושט שסבל ממנה וגרמה לו לבעיות רבות באכילה".

מדהים ומעורר השראה… מהי לדעתכם הנקודה הספציפית שגרמה להתעוררות האדירה דווקא בתקופה הנוכחית?

המלחמה עוררה את כולנו להיזכר שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. ה' שומר ישראל, מגן ומושיע, יש השגחה עליונה ומדוקדקת. מעולם לא סמכנו על כוחות הביטחון, המודיעין והצבא, או על הטכנולוגיה המתקדמת. תמיד האמנו כי הם רק שלוחי שמיים להגן עלינו מכל רע. אך אם עובדת קיומם גרמה לנו להירדם קצת בזכירה ולהתערפל באמונה זו, הרי שכעת התעוררנו בידיעה הברורה שאין לנו על מי להישען כי אם על אבינו שבשמיים. ואם ה' לא ישמור עיר – שווא שקד שומר.

אנשים זכו לראות ניסים מדהימים ובלתי נתפסים במו עיניהם, השגחה פרטית מדויקת ומדהימה, יש סיפורי הצלה מצמררים ומסמרי שיער. האמונה מעניקה משמעות וערך לחיים, לכל מה שאנו חווים.

מי שמאמין בבורא עולמים, זוכה לעבור את התקופה הלא פשוטה הזאת בצורה קלה יותר, יד ביד עם הקב"ה. האמונה נוסכת שלווה וביטחון, הידיעה כי לכל כדור יש כתובת. יש על מי להישען. יש במה להיאחז. יש למי לפנות בכל עת ושעה. יש מי שמקשיב ומרחם. יש מי שעתיד לגאול אותנו בקרוב, וברחמים גדולים.

***

בארצות הברית חי יהודי יקר שניהל אורח חיים הרחוק מאוד מדרך התורה והמצוות. "היהדות הייתה חלק שולי מאוד בחיי", הוא משתף בכנות. "כעת, אני מודה לכם שונאי ישראל, האנטישמים, המרצחים וגם לכל אומות העולם השותקים והאדישים סביבי. אני מודה לכם על כך שהזכרתם לי מהי המשמעות של להיות יהודי". דווקא כעת, כשהאנטישמיות גואה, התעוררה הנשמה היהודית, ניצת הניצוץ.

חברה יקרה שלי שיתפה ששמעה באקראי שיחה סתמית בין שתי נשים, לא שומרות תורה ומצוות לעת עתה. האחת שיתפה כי זכתה להעביר את ילדיה לגנים דתיים, מכיוון שהרגישה צורך בעקבות המלחמה, רצתה שידעו יותר אידישקייט… להפתעתה, אותה חברה השיבה לה שאף היא העבירה את ילדיה למוסדות חינוך דתיים מאותה סיבה בדיוק, כדי שיזכו להכיר את מציאותו של ה' יתברך בעולם.

הדבר בא לידי ביטוי אף בארגוני הקירוב, אצלם נרשמה עלייה חדה במספר הפניות, הביקוש לחברותות, והרצון להתקרבות. וכך כותבים ארגון ‘הידברות’ אודות פעליהם הברוכים בתקופה מורכבת זו: "כשעם ישראל פירק את הסוכות והשמועות החרידו את הלבבות, היה ברור לרבנים ולפעילים של הידברות ששעה גדולה לפנינו. עם ישראל נמצא במיצר, הוא זקוק לגב, הוא צריך משענת, ובזמנים כאלו – רק אמונה היא התרופה. בהידברות אין חופשים, גם לא בשגרה. הידברות הוא ארגון של עם הנצח, והוא פעיל על שלל שלוחותיו בלי הפסקה של רגע. אבל בזמנים כאלו יש להידברות תפקיד גדול.

כשהתותחים מתחילים לרעום והמטוסים קורעים את העננים – הידברות נכנסת גם היא

לכוננות מלחמה. הנשמה דורשת את שלה, וזה מתבטא היטב בכל המדדים שיש להידברות להציע.

כמות הכניסות לאתר הידברות, של אנשים שמבקשים את המבט היהודי על המקרה –

קפצה דרמטית. הקבלות הטובות שנשפכו מהטלפון, עשרות אלפים במספר, הרעידו את

השמיים. אנשים ביקשו הדרכה, נשים רצו הכוונה, כל העם נכנס לתהליך של התחזקות. כל אחד לקח על עצמו משהו, קטן או גדול, משמעותי ומאתגר. הרבנים והפעילים סיפרו בימים הראשונים

על הצפה. "זה לא ייאמן," הם השתוממו, "כל מה שהחליש הקיטוב בעם בשנה האחרונה – התמלא ועלה על גדותיו בכמה ימים ספורים."

הפניות המרגשות הגיעו מכל מקום בארץ. המוקדניות מדברות על שיחה של אישה מצפון תל אביב המבקשת שיתפללו על בנה, שבאה מיד לאחר טלפון נרגש מאחד הקיבוצים בצפון הארץ, המבקש ערב הפרשת חלה. נער צעיר מאילת הרוצה הדרכה על שמירת שבת "פעם ראשונה בחיים שלי", לצד גבר בן חמישים המברר על עמדה להנחת תפילין ברמת השרון… בימים כאלו, הידברות כולה על הרגליים. עבודה 'נון סטופ' בכל הגזרות, משמרות כפולות ועיניים שלא נעצמות… כי מי יכול לסרב לחייל שדורש ציצית? מי יכול לעמוד מול ילד בן אחת עשרה שאמא שלו שלחה אותו לשאול האם מותר להפריש חלה בלילה, לזכות אח שלו הגדול שנמצא בחזית… והעם, הוא צמא ליותר".

גם פנימה בתוך מחננו, קהל היראים לדבר ה', נראו התקדמויות רוחניות. מהותיות ומשמעותיות, יותר או פחות, חשובות ויקרות כולן. הוקמו לא מעט מיזמים של חסד ונתינה מרגשת, אנשים שפתחו את דלתות ביתם לרווחה עבור פליטים שפונו מבתיהם, פרויקטים של תיווך בין גומלי חסד ובין הנזקקים אליו, בישול מנות חמות לחיילים ולפליטים, הופעות מוזיקליות לשמח לבבות נדכאים ולנסוך מוטיבציה בלוחמים.

אחת העובדות ב'צוות פיתוח עיריית ירושלים' משתפת, שזכו לחלק בין כל חברי הצוות פרקי תהילים קבועים שבסייעתא דשמיא מתאגדים מדי יום לכדי ספר תהילים שלם! בכל יום מחדש הם מקבלים תזכורת לומר את הפרקים היומיים.

גם בזירות הפנימיות, ללא אורות וזרקורים, במה ומצלמות, התעוררו והתחממו לא מעט לבבות לעבודת ה', לעשיית רצונו באהבה ובשמחה. היו שהתחזקו בתפילה, בצניעות, באמירת תהילים, בעבודת המידות ו"לב יודע מרת נפשו", כל אחד שמתבונן פנימה ועורך 'בדק בית' יודע את הטעון שיפור… הרי כולנו מרגישים בתקופה זו את פעמי הגאולה הממשמשת ובאה ורוצים כל כך להיות טובים יותר, ערוכים ומוכנים אל היום הגדול. השאיפה הזאת אף באה לידי ביטוי באלפי קבלות טובות ומרגשות שבוודאי משמחות את אבינו מלכנו, מוסיפות לו יהלומים בכתר.

***

איך אפשר לנסות להבין לב דואג ומתגעגע של אמא, איך אפשר להכיל עוצמות של כאב מפלח ומייסר שמאיים להטריף את הדעת. מתהלכת ביננו, בימים אלה ממש, אישה בישראל, אמא ככל האמהות, שיודעת כי ביתה שוהה בדקות אלה ממש במנהרות חשוכות, נטולות אוויר, יודעת שביתה רעבה וצמאה, יודעת כי צורב וקשה ועצוב לה, יותר מדי ימים שליבה השבור יוצא אליה בכל רגע, הצער צובט, ואין לאל ידה להושיע.

נכון לרגע כתיבת השורות, שוהה הבחורה אגם ברגר תחי' בשבי החמאס. זכינו לדבר עם אמה, הגב' מירב ברגר היקרה, שמספרת מי היא אגם ומהם הערכים שיצוקים וטבועים בה. היא משתפת ברגעי הקושי והדאגה הלופתים, מאירה את החשיכה בעוצמות של אמונה ותקווה ולא מפסיקה להתפלל ולצפות לאותו רגע מיוחל שבו תחזור אגם לחיק משפחתה האוהבת. ופדויי ה' ישובון… ושמחת עולם על ראשם.

"אגם ברגר" הוא שם נוסף ברשימה הארוכה של שמות החטופים. נשמח לקבל הצצה אל הדמות שמאחורי השם, לשמוע מעט עליה, להכיר אותה.

"אנחנו מתגוררים בחולון", מספרת מירב, "אגם בת 19, ויש לה אחות תאומה, אחות נוספת בת 18, ואח שעתיד לחגוג בר מצווה בקרוב, וכולנו תקווה שנזכה לחגוג את שמחת בר המצווה עם אגם. אגם היא ילדה של אמונה בסיסית ועמוקה, זה טבוע בה חזק. שומר המסך במכשיר הפלאפון שלה היה המשפט "דרך אמונה בחרתי". אגם דחתה את השירות שלה בשנה והלכה למכינה קדם צבאית של העשרה וקידום אישי, שם רכשה כלים לקראת המשך החיים. תמיד חיפשה משמעות בעשייה שלה, הראייה שלה רחבה, תמיד רואה את האחר, שוחרת צדק, מחפשת אותו. לאגם יש נשמה גבוהה", מעידה אימה, "היא מנגנת בכינור כבר מגיל צעיר, כלי עתיק ומלא רגש. בגיל 16 קיבלה "לוח חזון", שבו רשמה משפטים על אופיה, אישיותה ומטרותיה בחיים. היא רשמה שם: "סיפור חיי – אמונה", המילה "חופש" רשומה שם בלבן על גבי אדום, אמנם נרשמה במשמעות של נופש וטיולים, אבל כעת המילה קיבלה משמעות אחרת, דרמטית ומצמררת. "משפחה זה מתנה", כתבה אגם, הערך של בית ומשפחה חשוב מאוד עבורה. "אני בטוחה שה' איתי בכל צעד", כתבה ביומן שקיבלה במתנה מאימה לרגל יום הולדתה ה-19, ומבקשת שתשרור אהבת חינם. ודאי שכל אותם ערכים נוסכים בה כוחות שם במחשכים.

הבה נחזור אחורנית, לחג שמחת תורה. מה עובר עליכם באותו יום קשה?

"אגם סיימה קורס ביום רביעי, הייתה לה חופשה בסוכות. ביום חמישי נסענו ללוות אותה לבסיס, נפרדנו ממנה. לא כל כך התחשק לה להישאר בבסיס ובצדק, זאת הייתה שבת ראשונה אחרי סיום קורס ועוד שבת וחג יחד… באופן מפתיע, לא חשתי בטוב בשעות שלאחר מכן ושמנו פנינו אל בית הרפואה, אך ברוך ה' השתחררנו עוד באותו ערב.

בשבת, כשכבר ידענו שקרה משהו, אגם התקשרה שוב. היינו בממ"ד, ובגלל מצב החירום שבדבר עניתי למרות שאני שומרת שבת. היא אמרה שיש טילים, אך הם במרחב מוגן. התחושה שלי הייתה שהיא ודאי בטוחה מכיוון שהיא בחמ"ל, שהוא המקום הכי מוגן ואין טעם לדאוג… אחרי פחות משעה היא התקשרה שוב מטלפון אחר של חברה שהייתה בסמוך אליה, ואמרה שיורים עליהם… השיחה התנתקה. זאת הייתה שיחתנו האחרונה.

קיבלנו עדויות שונות שכדורי המרצחים שרקו ממש בסמוך אליה והיא ניצלה מהם. יש תיעודים קשים של אותם רגעים – לא צפיתי בהם, אני לא מסוגלת. אלו, היו אות חיים ראשון שקיבלנו ממנה.

רק בחלוף שמונה ימים קיבלנו מגורם מוסמך הודעה רשמית שאגם ככל הנראה חטופה. כשהשתחררו חטופות החלו להגיע דרישות שלום מאגם, הן ספרו שהיא מתפללת שם, מברכת על האוכל ואפילו שומרת שבת!

בחלק מן הזמן, הן עובדות כשפחות בבתים בעזה ומבשלות שם אוכל. אחת החטופות סיפרה שאגם סירבה לבשל בשבת! אילו תעצומות בלתי נתפסות, איזה אומץ מפעים!

כולנו תקווה שאותה "דרך אמונה בחרתי" עומדת לה לעזר, נוסכת בה כח ברגעים הקשים, מאירה לה את האפלה. מיני אותה שבת אין לנו יום ואין לנו לילה, הכל מקשה אחת קודרת ומעיקה, רצף מייסר ובלתי נגמר. בחודש הראשון לחטיפתה השתתקתי, לא הצלחתי לתפקד, רק אמרתי תהילים כל העת, ללא הפסקה".

מניין את שואבת כוחות לקום כל בוקר מחדש, לקוות לטוב?

בחודשים שלפני החטיפה זכיתי להאזין לשיעורים של אחד מחשובי הרבנים. אחרי החטיפה ביקשתי שיגיע לביתנו והוא אכן בא לחזק ולתמוך. "מה את משערת או מרגישה שהכי מטריד את אגם ברגעים אלה?" שאל הרב, "אני", עניתי בביטחון, "בטח היא דואגת לי איך אני מצליחה להתמודד בסיטואציה…" ענה הרב: "אז אל תתני לה סיבה—" ומיני אותו רגע יצאתי למאבק עיקש: למלחמה, לטיסות לרחבי העולם, לרצף בלתי נגמר של פגישות בניסיון לגייס לעזרה את כל הגורמים האפשריים. וכמובן, גם תפילות, נסיעות לקברי צדיקים בארץ ובעולם והפרשות חלה".

וזה לא משהו שהיה גם קודם בבית?

נכון, זה לא היה נושא זר לחלוטין, אבל בהחלט גם לא דבר יום יומי שבשגרה… ההתחזקות המשמעותית קרתה בעיקר לאחר החטיפה, וכל אותן זכויות מאירות נזקפות ונצברות לזכותה של אגם.

אימי נפטרה השנה, והחל מפטירתה אני שומרת שבת לעילוי נשמתה. מאז החטיפה, הצטרפו שאר בני המשפחה והחלו גם הם לשמור שבת על כל פרטיה ודקדוקיה.

למרות שאנו לא מגיעים מרקע דתי, בחודש שלאחר החטיפה זכינו להכניס ספר תורה אל חדרה, והובטחה הבטחה שאותו ספר התורה יחכה לה בחדרה עד שתשוב. כיום, קם אצלנו בבניין בית כנסת ובו ארון קודש, בכל שבת יורד ספר התורה מחדרה של אגם אל בית הכנסת לקבלת שבת, קוראים ממנו את פרשת השבוע. המקום ברוך ה' מלא מתפללים, וועד הבניין כבר רכש כסאות פלסטיק נוספים לתגבור…"

מה נותן לך כח לנוע בין תקווה לאכזבה, הימים חולפים וכלום לא מתקדם, מה נותן לך כח?

"אמונה", עונה מירב מיד, "נסתרות דרכי ה'. אנו מאמינים שהכול ממנו והכל שלו, והוא יודע מה הסיבה לכל מה שמתרחש. אנחנו לא מבינים כלום. האמונה היא כח עליון והיא זאת שמרימה אותי. יש הרבה קושי ופחד, אבל אנחנו במבחן אמונה אמיתי, אנחנו לא שואלים למה, אנחנו רק מאמינים שהכל לטובה. מתפללים שה' יתן כוחות לכולנו – הסיפור של 'אגם בת מירב' אינו סיפור אישי, הוא סיפור של כלל ישראל.

האם יש מסר שהיית רוצה להעביר בשמך לקהל הקוראות שבוודאי מתפלל לשלומה ולשובה?

עצם הזכרת שמה של אגם, זה בעיניי המסר… מסר של אמונה תמימה ומוחלטת בבורא עולמים. ודאי שנשתדל, כאיש אחד בלב אחד, להעתיר בתפילה לשובה של אגם בת מירב לשלום, בבריאות איתנה במהרה. נקדיש לזכותה זכויות ונייחל עם שאר אחינו בני ישראל לביאת הגאולה השלימה בקרוב, בחן, בחסד וברחמים גלויים.

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מלחמת החגים – מלחמת השמחה גונבים לך שעה הלילה, רוצה לדעת למה? חלום שמתגשם: מתחילות יחד את ניקיון הפסח בצעדים קטנים, באהבה והעיקר – בנחת! עוזרת בית – בנשמה | חולת הניקיון הקלאסית, בראיון פתוח ומרתק