שמי רותי, בת 40, ורציתי לשתף אותך במשהו פנימי ואישי, אבל שניהל אותי בצורה משמעותית.
מאז אני ילדה קטנה, קטנטנה אפילו, אני שמה לב שמה שמעסיק אותי זה אך אני נראית בחברה ומה חושבים עלי.
זה מעין פילטר פנימי שעובד 24/7, בלי שאני שמה לב, ומנהל את מה שאומר, מה שאעשה, איך ארגיש. הפילטר הזה כל כך טבוע בתוכי, שאני מרגישה ממש מתוכנתת על פיו, והרבה פעמים אני מתאכזבת מעצמי, למה הייתי כל כך עסוקה בריצוי העולם, והקדשתי לזה כל כך הרבה אנרגיות, ואת האדם היחיד שבאמת אני אחראית לו – אני – כל כך הזנחתי.
מה אני באמת רוצה
מה אני באמת רוצה מן העולם, שאלתי את עצמי, שבשביל לקבל זאת, אני מוכנה לשלם מחיר כל כך יקר. להיות עסוקה בו כל הזמן, להקדיש כל כך הרבה מאמצים להראות טוב, להיות נחמדה, לדאוג שכולנו נראה נהדר ותמיד.
בעקבות הקורס הבנתי שמה שבאמת חשוב לי – זה להרגיש אהובה. חשוב לי שכל העולם יאהב אותי. כן, זה ממש כך. למרות שאני יודעת שגם מרדכי היהודי היה רצוי לרוב אחיו, ולא לכולם ממש, אבל לי קריטי שכל העולם ממש יאהב אותי ויחשוב שאני מדהימה.
מלב אל לב
אם ארגיש שהעולם אוהב אותי, ארגיש שיש לי מקום בעולם, שאני חשובה כאן, שיש משמעות לחיי, שאני בעלת ערך ושמקבלים אותי.
מצד שני, ככל שנהייתי מודעת לעניין יותר ויותר הבנתי עד כמה אני מפתחת תלות בעולם, עד כמה אנשים שמסביבי הם השולטים על האופן שבו אני מרגישה כלפי עצמי, על האופן שבו אני שופטת את עצמי וכן הלאה.
מן חוסר שליטה פנימית עמוקה שגורמת לי לתחושה קשה בפנים, של חלל גדול ששואף להתמלא אבל לא מצליח.
ברוך ה', היום אני יכולה לומר שכבר ברור לי שהיחידה שיכולה למלא את עצמי באהבה ללא תנאים – זו אני.
יש לי את הכלים לעשות זאת, ויותר ויותר אני מודעת למה שקורה לי בפנים, ויודעת איך לתת לעצמי את מה שחשוב לי באמת, ללא צורך בתלות מגורמים חיצוניים.
היום אני מסוגלת להחליף את המחשבה "מה יחשבו עלי" במחשבה "איך אני עושה לעצמי טוב ברגע זה". אני השתחררתי מכבלים וממאסר, ויכולה להרגיש משוחררת שמחה, ובעיקר – מלאת אהבה לעצמי.
מאחלת לך את כל הטוב, מיכל
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
