לא צריך לשם מפתחות רק דמעות / טובי ברון

שיתוף ב email
שיתוף ב print

הטור פורסם במגזין שבועות תש"פ להורדת המגזין לחצי כאן 

מכתב ערב חג שבועות תש"פ  לקהילה המדהימה שלי:)

כן, גם לנו יש קהילה. לא רק לגברים שזוכים להתפלל במניין יש קהילה…כל כך הרבה פעמים הוזמנתי להופיע בפני נשות שכונה מתחרדת או שכונה חדשה שהקבלן גמר לפנות את הפסולת רק כמה חודשים קודם לכן. מטבע הדברים שהאברכים נפגשים לפחות פעמיים ביום בקרוואן שיהיה בית כנסת אבל הנשים..? והבנות..? "מה הקשר…?" רובן ככולן עסוקות בלי הפסקה בעבודה בבית ובחיים הקצביים לכולנו… .אחד האירועים המרגשים ביותר שזכורים לי מערב חג השבועות אירע לפני ארבע שנים בדיוק . כמי שגדלה בבני ברק אני זוכרת היטב את האירוע ה"מפחיד ההוא"  ולמה מפחיד? כי בסולם הזכרונות שבתאי מוחי צמד המילים :"פרדס כץ" –הזכירו משהו שיכול להיות "טיפה מלחיץ" .שכונת פרדס כץ הנושקת לקרית הרצוג החרדית הייתה מקום שאיכלס לא מעט פשע וסכנות. הייתה לנו תופרת מסורתית טובה ואהובה שגרה שם.. היא הייתה גרושה חסרת שיניים .כסף לרופא שפוי לא היה משהו שהתגלגל אליה בקלות ובשפע…כשהיא הייתה מתעצבנת היה עדיף להתאייד מהאיזור שלה. אותנו היא כיבדה. היינו ילדות קטנות ,בנות אברך ומורה שחיו בחשבון ועשו כבוד לתופרת עם ידי זהב ולב יהלום (וניסיון חיים קשה כאבן…)אני זוכרת איך היינו צועדים לביתה בידיים אחוזות ביד של אמא ואחות גדולה .ג'ורג'ט התופרת הזהירה אותנו מכל שכן אפשרי. היא בעצמה היתה נשמה טובה במיוחד שעברה הרבה קושי בחייה. לא היה לה פחד על עצמה "מי שמתקרב אלי יודע שאני יכולה להיות מסוכנת. בואי תראי מה יש לי על המדף ליד הדלת. מכה אחת עם הפטיש הזה והמח של הפורץ הולך לבקר הרבה בתים באיזור…

במשך השנים נעלמה ג'ורג'ט  משכונת פרדס כץ אבל שכניה נשארו. "אוף, איזה לחץ. חבל על האיזור"-היינו רוטנים בהביטינו על המרחק הפצפון בין רחוב הרב שך לאיזור  ה"מפחיד" .ככל הנראה השכנים ההם לא נשארו שם לעולם .את שכונת פרדס כץ התחילו לפאר אברכים יקרים ועדינים שהמחירים הלא עדינים של הדירות בבני ברק –הצליחו להרחיקם מטבורה של עיר התורה…

לאט לאט אבל בטוח הפכה שכונת פרדס כץ מצבעי ג'ינס קרוע וטריקו שחור לבן לגווני שחור לבן בטעם של בני תורה. לא האמנת לתיאורים של המתווכים עד שהוזמנתי עי' אישה צעירה ונמרצת שאמרה :"הבעלים שלנו נפגשים בכל יום .הכולל כאן מלא תורה .מחרתיים בערב יהיה כאן רעש של לומדי התורה כל הלילה…זה חג השבועות הראשון שלנו כאן .בעלי נטל יוזמה כמו כל מאכער אכפתי וג'ינג'י .הוא התחנן אלי שנעה משהו גם לנשים שתהיה כאן קהילה…"-"איזה יופי ,כל הכבוד "הגבתי בספונטניות ושאלתי בעניין :"יש לכן שמות מיוחדים של כאלו  שהייתן רוצות שנקדיש עבורן את הזכויות של המלאכים שנברא כאן הערב??" המזמינה הביטה מסביב .כנראה שבעלה הג'ינג'י לקח את כל האנרגיות והתעוזה שחילקו לבית שלהם ולה עצמה נשארה רק עדינות מופרזת .היא שתקה שתיקה ממושכת ואז אמרה :"אין לנו ילדים עדיין.. אני נשואה בסך הכל שנתיים וחצי אבל אנחנו יודעים שיש לנו סיבות מוצדקות לדאגה פסימית. אבל אני לא מוכנה שתתפללי עלינו שבקול רם. לא נעים לי." –"ונשים מכירות את השם שלכם? הן תזהינה שמדובר בכם?" היא נאנחה והסבירה :"את מבינה. בחג קבלת התורה יתאספו בקרוואן הזה כל בני התורה שגרים כאן בשכונה המתחרדת שלנו ואילו אנחנו הנשים כל כך מרוחקות ולא קשורות .אין לנו קהילה "חבל" עניתי מתוך הבנה כמה גדול ערכה של קהילה .כמי שנשואה לאמריקאי שבא מממרכז אמריקה למדתי להכיר מהו מקומו של בית הכנסת בחיי היהודים. בבית הכנסת שומעות הנשים דברי תורה ומה קרה…כולם מכירים, מחוברים, אוהבים וקשורים. לקהילה יש כח .שמה בקצה פרדס כץ לפני שנתיים עמדה אברכית מבויישת ונבוכה ואני דיברתי על הכח של נעשה ונשמע ביחד כשאנחנו מרגישם קהילה.סיפרתי להן איך נשות התהילים בשכונתי הפכו למשפחה חמה .כרמלה בת שמעון ושרה שכנתי הצדקת היתה ערירית .צרותיה וקשייה היו רבים מספור אבל הקשר אל השכונה ואל הקהילה שהתחברה בזכות תפילה ,תקווה וכאב –כל זה הפך את כרמלה ז"ל למרכז חי ושמח בקהילת הנשים שבשכונת אור החיים בבני ברק.

הקב"ה ריחם עלי והן הקשיבו. צחקנו, שמענו, בכינו קיווינו .פתאום  האווירה התחממה .הן התפללו על  הכל ועל כולן בקול רם. המזמינה ליוותה אותי לרכב שלקחני לירושלים שהיא עיר מגורי מאז נישואי. הבטתי מאחור .מתחת לבית המבהיל של ג'ורג'ט התופרת ז"ל עמדה אישה שהיתה מבוגרת מנשות הקהילה החדשה והמתגבשת "אני מחכה לך" היא הצביעה לכיווני "אפשר ..דקה?" הסתקרנתי והיא פירטה "י שלי בן צעיר בחור נשמה טובה .אבל עושה לנו צרות. באתי לכאן ממרכז בני ברק כדי לא להתבייש בבכיי הקולני. חוץ מזה שהבן הבכור שלי קנה כאן דירה" -היא בכתה כמו מי שמתו מוטל לפניו "יש תמיד תקווה.. דמעות על נחת יהודית לא הולכות…ליל שבועות זה זמן מיוחד לנשים להתפלל על נחת מתורה…"ואז נחת יצור מבהיל שהיה נראה מהימים של ג'ורג'ט "אמא בואי כבר" הוא צעק בפראות לדוברת שמולי .האמת שהייתי צריכה להרים את הלב ולבדוק שהוא במקום הנכון…הבטתי בבחור שלה ולא יודעת למה אמרתי לה :"נכון שיש לו לב זהב טהור"? –"איך את רואה?" היא שאלה בפליאה ובאהבת אם "רואים שהוא נשומהל'ה…" ואז כאילו ניבאתי "יבוא יום ואני אכתוב ספר על אהבת אמא שהיא בלתי תלוייה .מי שעושה טעות זה לא אומר על המהות…" (ואכן זכיתי להוציא את הספר :"אמא תמיד אוהבת אותי")

האמא האוהבת כמו גם המזמינה של האירוע כנראה בכו טוב באותו ליל שבועות…

זה לילה מיוחד לבכי על נחת, על דורות,על בית של תורה

התורה שלנו הנשים היא האהבה והחום שנשים בה…

תבכינה חברותי

אבכה גם אני

וניוושע כולנו

למדתי מפרדס כץ על כוחה של קהילה נבנית תומכת, הוזמנתי לשם שוב שמוח בשמחתן ובאחדותן

כשניסינו להקים דרך "קול כבודה קהילה נשית רגשית" ציפינו ואכן ראינו וזכינו להתחבר לבנות רווקות ונשים נשואות בשלבי ציפייה לישועה ושמחה…

ומי לא מצפה?

מי שלא מצפה-שתעזוב את הטור שלי ושלא תיכנס כחברה בקהילה שלי ואל תבוא לזום הבא….

מי שכן זכתה אבל מי להתחבר לקהילה מוזמנת לבכות ולזכות ביחד לראות ישועות. זהו כח של קהילה.אפשר להציף שאלות,ספקות,רגשות ולקבל בס"ד הכוונה..אני לא רבנית או אשת מקצוע אבל אני כן אישה קטנה פשוטה עם לב גדול,הייתי על ספסל ההמתנה הרבה שנים .עברתי הרבה ואני מתפללת עם כל אחת.בעלי הקים כולל נץ בשכונתינו.יש בנות ששלחו כסף להחזקת אברכים..ביקשתי שיתפללו וילמדו לזכות וזכינו לשמוח עד דמעות…

להצטרפות לקהילה שלי לחצי כאן. הקהילה מיועדת לנשים ובנות שרוצות להתקדם בחיים הרוחניים ולהעשיר את הפנימיות שלהן.

 

רוצה להצטרף לקהילה המיוחדת של טובי ברון? מלאי את המייל שלך כאן מטה ותקבלי את הוידאו של טובי ישירות למייל.

במידה ואינך רואה את השאלון מטה לחצי על הלינק הבא: https://forms.gle/8JCeGYB8EM54Cyj68

חשוב מאוד שתשתפי את הלינק – ככל שתהיה הענות טובי תשמח להמשיך ולייצר מפגשים כאלו בהתאם לבקשתכן בע"ה.

להצטרפות לקהילת VIP וקשר ישיר עם טובי יש לשלם  15 ש"ח כנסי לכאן:

https://bit.ly/3bhYty6

 



 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

תגובה אחת

  1. השתתפתי הערב בזום איתך,יחד עם בתי תחי', בחורה בשידוכים שכבר מאד מצפה להתחתן. כמובן גם אנו, הוריה, מצפים ומיחלים לרגע הגדול!
    נהנינו מאד מהצפיה והשמיעה! את תמיד פותחת לבבות – וגם את כיסי הדמעות… ) שד' יתן לך כח ושמחה, להמשיך להשפיע על כולן מכל אשך באמתחתך ( וזה הרבה מאד! )
    מתפללת לדעת להתפלל כמוך, כבר חשבתי שנגמרו לי הדמעות, אך מידי פעם אני" זוכה" לצערי הרב מאד, לסיבות טובות לפתיחת ה"מעיין" ואז אני מנצלת את הדמעות,המגיעות מתהומות עמוקים מידי, של לב שבור לרסיסים, להתחנן לבורא העולם – שיושיע, שירחם.
    אני לא צעירה, ואינך יודעת כמה דמעות שפכתי, דמעות רותחות, כבר מגיל 16!
    כמה בקשתי מד' חיים מאושרים, חיי אהבה. טובי, אני לא יודעת את דרכי ד', כי נסתרות הן, אך אינני יכולה לומר כמוך, שכאשר שופכים דמעות ומבקשים מד' – תמיד מקבלים. כבר אמר מישהו, שלאבא מותר גם לומר "לא"! ועל הרבה יותר מידי תפילות ודמעות, עדיין לא קבלתי מד' תשובה של "כן"!
    אני עוד מצפה, אך כבר כמעט לא מאמינה שמשהו יכול לנשתנות לטובה!
    אני כותבת לך עם דמעות בעיניים, ועדיין מצפה לרחמי ד' עלי ולהענותו לבקשותי ותחינותי! והלואי שאזכה! אמן!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.