הנוי והנצח. למי?  / ברכי פינקל 

שיתוף ב email
שיתוף ב print

יש איזה מנהג לא ברור, ולפני שיעוטו עלי לבולעיני כל אלו היודעים את מקורם של כל המנהגים כולם, אבהיר שאין לי חס וחלילה טענה או קריאת תיגר על עניין קישוטי הסוכה, אני אפילו אוהבת. בעברי, כששתי ידי היו פנויות, ז"א הייתי רווקה, אפילו גזרתי כמה פלקטים שקניתי בדוכן והצמדתי בנעיצה לקיר המזרח.

בכל זאת אני עדין מאותגרת בהבנת הקונצנזוס השערורייתי של מקבלי ההחלטות על חבורת דרדקי הצעירים מגיל שנתיים ועד בת המצווה כולל.

זה מתחיל אצל הגננת שולה של גן גדולות שכבר לא בוכות, עובר דרך המורה דבורי הנערצת של כתה ב' ואפילו הרב שולמן של המכינה. כולם ללא יוצא מן הכלל, קשרו קשר והחליטו שחייבים, כאילו נדרו שלא משנים כי מנהג ודין הוא וכל זה, והם מקפידים לשלוח עם הילדים בבואם הביתה שקית מרשרשת ענקית ובתוכה שוכנת יצירת הפאר שלא נראתה עד כה של הזאטוט/ה שנעשתה כמובן במו ידיו בלבד, וזה תמיד עם כחול זורח, המון המון זורח, ופרחי נצנץ כסופים, מאד מאד כסופים. ובגודל של 75 ס"מ רבוע לפחות, לא כולל החרוזים המשתלשלים מטה.

 

כדי שלא תחשבו שאני ממציאה, יש לי הוכחות. שבעה ילדים בלי עין הרע, תעשו חשבון פשוט, את הקישוט הראשון הביאה שרהלה שלי בגיל שנתיים, היום היא בת שתים עשרה, כך שיש לנו כבר עשרה מנוצנצים מעשה ידיה של בכורתינו המוכשרת.

אחותה בת העשר – גם כבר צברה קילומטראז' של מגזרות בלתי מזוהות. אחריהן התאומים שתכף ימלאו להם שמונה, מהם יש לנו חצי תריסר של קישוטים כפולים. הם כל כך דומים, הילדים, לא הקישוטים, שאפילו את עקמימות הגזירה הם עשו אותו דבר. הבנתם את העיקרון.

רק אל תשכחו שזו סדרה שגדלה אקספוננטית מידי שנה. אצלי זה עומד על מטר ועשרה על ארבעים.

אז מה הבעיה? תאמר הגברת שגרה לה בטלזסטון עם חצר גדולה וסוכה של שבע מטר רוחב על שתים עשרה באורך. מה הסיפור? תשאל ההיא מקרית ספר עם המרפסת של חמש על חמש.

הבעיה שאין אפילו טיפת התחשבות בסוכות ה'סלח לי' של דירות הפריפריה, אלו שנבנו לדאבוננו עבור אנשים שלא חשבו על פיסת ריצוף ללא גג, הדירות נטולות הסוכה.

מה עושים כל אלו? מוסיפים  לחדר האחורי מטר וחצי עם גג נפתח, בונים סוכה במסתור הכביסה, מחברים כמה רלסים בקצה הסלון ומקווים מאד שזה יחזיק את רובי שקצת השמין לאחרונה.

וזה בסדר, גמור אפילו. לכל דבר מתרגלים, לישיבה על קצה האדן, או שתיים בכסא, להפניית הראש כלפי מעלה לפני כל ברכה לבדוק שזה בטוח ראשו ורובו, להחלפת השולחן במיטה וחוזר חלילה, אפילו אורחים אנחנו מצליחים להביא.

אבל את סוגיית תליית הקישוטים לא הצלחנו לפתור.

אז אנא מכם מייצרי קישוטים נכבדים, בשנה הבאה, התחשבו במשפחות בני תורה, האבא אברך חשוב, האמא תומכת תוכנה ואת כל משפחתה ויש להם סוכה מטר עשרים על מטר ארבעים. 

 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

תגובה אחת

  1. וואי כל כך נכון.
    בעיקר שאת רוב הקישוטים הגננות עושות.
    השנה העזנו לקצץ את הקישוט של הקטן מהמעון וגזרנו אותו והשארנו ממנו רק שליש…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.