תמונה: shutterstock
בכדי לסבר את האוזן אשתמש בדימוי מעולם המדע, במעבדת כימיה נפגוש במבחנות שמכילות חומרים שונים, מידי כמה ימים החוקרים יוסיפו עוד חומרים , אבל לא נראה שינוי מהותי. רק אחרי תקופה החומרים השונים ישפיעו אחד על השני יתמזגו ויהפכו לחומר אחר המשולב מכלל החומרים שהוכנסו למבחנה.
זהו משל מאוד קונקרטי ומה שמתרחש בטיפול הוא מאוד לא קונקרטי. אך כאמור בכדי לסבר את האוזן.
אנשים מסתובבים בעולם עם הרבה מאוד רגשות מעורבים, הפנמות – שהן למעשה חוויות או דמויות שהופנמו אצלן, ומתנהגים את מה שיש בקרבם מבלי להבין מה גורם למה, ומדוע כך הם מתנהגים ברגעים מסוימים.
בטיפול, מתבוננים יחד על הרגשות, המחשבות, דפוסי ההתנהגות ודפוסי ההתקשרות השונים. נותנים מילים ושמות לרגשות ולכאבים, מקום לשאלות של 'מדוע אני כך מתנהגת?' או משאלה של 'את החלק הזה הייתי רוצה לשנות בי', ועם כלל החומרים האלו עושים עבודה פנימית, שעה אחת בשבוע של שיחה כשהאיכות של השיחה ממוקדת, ויש אוזן פסיכולוגית ששומעת ומעבירה את הדברים לעיבוד כשהיא מזהה משהו שחוזר על עצמו, כך אט אט מתחולל לו שינוי במציאות.
הקשר בין המטפלת למטופלת נמצא מבחינה מחקרית כתורם רבות לתהליך הטיפולי (כמובן עם שמירה על גבולות אתיים) דרך הקשר שנבנה יש השפעה על ההצלחה הטיפולית, השגת מטרות והשינוי המיוחל שיכול להתרחש במקום ובקשר שנחווה כבטוח ומיטיב. ההבדל העיקרי בין ייעוץ והכוונה לטיפול, טמון בקשר, כשנבנה אט אט מרחב בו התנועה הנפשית של המטופלת יכולה להתקיים בצורה בטוחה ומתונה, מתוך התבוננות ולא "באופן ממוקד מטרה מהיר", ואם תרצו, בדיוק כפי שדפוסי חשיבה או התנהגות נבנו אט אט לאורך 25-35 שנים, כך לא סביר לפתור אותם במהירות.
למשל, אם במהלך החיים, למדת לזהות סיטואציה מסוימת כמצב מפחיד ומאיים, האם מה שיפתור זאת יהיה לומר: "הנה תראי זה לא מפחיד…" ? נכון שלא. היכולת להסכים להעמיק ולהבין מדוע אדם מסויים חושש או חווה סערה בעקבות משהו שהאחרים אינם חווים זאת, מתאפשרת בתוך קשר ואמון, שנבנים בצורה הדרגתית ומותאמת. הסוד הוא כמו שמעבדה הדברים מתרחשים לאט, בטוח ועם חוקר שיודע מה הוא מחפש, ואלו חומרים נכונים עבור התוצאה המתבקשת ואלו חומרים מסוכנים ולא מתאימים כלל.
המציאות השוטפת לא מאפשרת לנו תמיד לעצור ולהתבונן בחיינו ובהתנהגויותינו, בנוסף כמו שכתוב :"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" – יש לנו צורך בעזרה בהתבוננות זו, אפשר לחיות חיים שלמים ליד, ואפשר ומומלץ לחיות אותם בתוך.
לחוות אותם, להנות מהם, להתבונן מתוכם על העולם, ולהתחבר.
שינוי מתרחש לאט ובטוח, אם אתם חווים שינויים מהירים ועוצמתיים זו נורת אזהרה לעצור ולחשוב, ואם צריך עזרה בחשיבה שמישהו נוסף ישמע מה עובר עליכם.
ברכי שגב פסיכולוגית בהתמחות קלינית, בעלת קליניקה פרטית בירושלים, מרצה ומעבירה סדנאות למורות ואמהות. ליצירת קשר
מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
יפה ממש ….
טוב לראות שפסיכולוג ומטפל כבר לא דבר "בעייתי" או מוסתר בציבור שלנו.
טוב שיש לגיטימציה לדברים חשובים כאלו .