שאלה חשובה שהגיע למדור בשבוע האחרון:
בעבודה של בעלי מדברים על גל של פיטורין. מסוג הדברים שתמיד יודעים איך הם יתחילו ולא מתי ובמי הם ייגמרו. זה מדאיג ומאוד מלחיץ אותי. מה אפשר לעשות?
שלום יקרה ואהובה מאוד,
את נמצאת בסיטואציה ממש מאתגרת. זה באמת לא פשוט בכלל. קשה מאוד להרגיש שאחד מהעוגנים הכלכליים של הבית פתאום מתערער וודאותו אינה בטוחה עוד. יציבות כלכלית היא אחד מהצרכים הבסיסיים של האדם ולכן מובנת תחושת הבהלה הגדולה שלך מהפיטורים שאולי יפגשו את בעלך. אני מאמינה שמאז שנפוצה השמועה המחשבה עליה תופסת לך את כל תאי המח הפנויים ומשתלטת על אלו שאינם פנויים. אני בטוחה שהמחשבה הזו מטרידה אותך מאוד וייתכן שאף מדירה את שנתך בלילות, גורמת לך לדאגה רבה ולבהלה: מי יודע מה יהיה?
כמו שאת בטח יודעת – עבודה היא לא רק תעסוקה שמספקת הכנסה. עבודה היא גם מסגרת תעסוקה. היא מציינת מעמד, מהות ויכול להיות שחלק מהבהלה היא לא הדאגה הכלכלית אלא "איך החיים שלי יראו עם בעל שיש לו הרבה זמן פנוי, איך בעלי בכלל יגיב אם חלילה הוא יפוטר, מה תגיד הסביבה, מה זה אומר על הערך שלו כאדם, על איך הוא ירגיש כלפי עצמו ואיך אני ארגיש כלפיו". מסתבר, שבהרבה מקרים העניין הכלכלי הוא לא הדאגה היחידה אלא גם ההשלכות של מה שיקרה סביב מלחיצות לא פחות.
אז מה אפשר לעשות?
מסתבר שהיומיום מזמן לנו הרבה סיבות לדאגה שמדאיגות בעוצמות שונות, זו יכולה להיות תוצאה של בדיקה רפואית גורלית שממתינים לה, זו יכולה להיות תשובה ממוסד לימודים שמעוניינים להתקבל אליו, זו יכולה להיות תקופת שידוכים שנמשכת ונמשכת וכמו במקרה שלך זה יכול להיות גל פיטורין שמתקרב.
אני אציע לך כמה דרכי פעולה להתמודד עם המצב – מקווה ומתפללת שיהיה לך לתועלת:
- להבין שאת דואגת ולחוצה
הדרך היעילה, הבסיסית והכי מרגיעה להתמודד עם כל תחושת בהלה ופחד שתוקפת אותנו היא לקבל אותה. לתת לפחד מקום. לתת לעצמינו לפחד. זה אולי נוגד דרכי חינוך שהיללו גבורה, ומשפחות שידעו להגיד "על האמא הזו לא ראו כלום, היא תמיד היתה חזקה". נכון. זה מצוין לשדר עוצמה וחוזק לילדים ולסובבים. אבל חשוב לתת מקום לרגשות הכאב, הדאגה והלחץ כי אם לא זה כמו לנסות ללחוץ חזק על המכסה של סיר המרק בשביל שהאדים לא יברחו. ברור לך שזה לא יכול להחזיק מעמד לנצח ומשהו יקרה. חשוב ליצור שחרור מווסת של האדים בשביל שהתבשיל ימשיך להתבשל. (במאמר מוסגר: גם לילדים חשוב לתווך ממקום שקול שזה בסדר שאמא דואגת ובאותה נשימה היא רגועה סומכת על רבש"ע)
מאידך, חשוב לא לתת לזה לנהל אותך ולשקוע לרחמים עצמיים אינסופיים
תכל'ס:
מציעה לך להקצות לעצמך פרק זמן יומי נניח של רבע שעה או כמה שאת צריכה בו את יושבת עם עצמך במקום שקט ופשוט "נותנת מקום לכאב" אומרת לעצמך (כדאי ורצוי בקול. למרות שבהתחלה זה אולי יראה לך מצחיק) איך קשה לי עם כל המצב, עם כל החוסר וודאות. כל כך לא פשוט לי. אני ממש לא יודעת מה יהיה. מלחיץ אותי מה נעשה בלי הכנסה קבועה. מלחיץ אותי התהליך של חיפוש עבודה. בעלי היה כ"כ מוטרד כשחיפש עבודה בפעם הקודמת… מי יודע מה יהיה… ככה תפרטי את הדאגה שלך לפרטי פרוטות באוזניך. תביני שמה שאת מרגישה זה נורמאלי וטבעי ושכל אחת אחרת במצב שלך היתה מרגישה אותו דבר. זוהי חמלה עצמית שמביאה לריפוי עצמי.
אם תתמידי בתהליך הזה נניח אחת ליום בכל פעם שגל הדאגה עולה – אני מאמינה שתראי שלאט לאט את דואגת פחות. כי בעצם התרגיל הזה משחרר מהתת מודע דאגות, פחדים ואמונות שקשורות לכסף באופן כללי שהן אלו שמשפיעות על הדאגה הנוכחית מה(אולי) פיטורין
- תפילה יומית עם ה'
בזמן שאת עושה את התרגיל שלעייל את יכולה לשלב שיחה אמיתית עם ה' מלב אל לב. אני לא מתכוונת לאחת מ 3 התפילות המוכרות אלא ממש לשיחה של פריקת מתח ודאגה
תכל'ס:
ממש כשאת עם עצמך ומנסה לתת הכלה עצמית לכאב שלך – תפני את הכאב לרבש"ע ותשתפי אותו במילים פשוטות בפחדים, בחששות, בכאב, בתסכול ובחוסר הוודאות. הרי אם מישהו יכול לעזור ולהושיע ומי שבאמת מנהל את הכל זה הוא – אז למי תפני אם לא אליו? מפתח הפרנסה רק בידיו.
כל זה כאמור במסגרת הזמן שהקדשת לעצמך ל"טפל" בעניין ה(אולי) פיטורין - "כאן ועכשיו" – תרופת הפלא לדאגה / חרדה שמשתלטת
אני מאמינה שאת אולי אומרת לעצמך: איך אני תוחמת את הדאגה רק לפרק זמן קצוב ביום? המח שלי כל היום עסוק בזה.
כשהמח עסוק בדאגה כל היום לא צומחת לך מזה שום תועלת. הרי לא באמת יש לך מה לעשות בעניין הזה (חוץ מלהתפלל ולהגיד פרק תהילים כשאת נזכרת בזה) ולחשוב מחשבות מלחיצות לא יקדם אותך לשום מקום טוב. כי הלא אם בסוף בעז"ה לא יפטרו את בעלך – אז סתם דאגת וחבל עליך ועל בריאותך. ואם כן חלילה יפטרו אותו אז מה עזרו הדאגות למפרע? מה שאפשר לעשות עם מחשבות שמטרידות זה פשוט לנסות לחזור כל הזמן ל"כאן ועכשיו" כי בעצם הדאגה היא מהעתיד על בסיס העבר.
ומה הכוונה? כבני אנוש נכנסו לנו אמונות וידיעות למח שפיטורין = משהו רע. משהו שצריך לפחד ממנו. משהו שהוא לא בשליטתי שבעצם מוביל להרגשה מובנת של לחץ ופחד. אבל מה אם ננסה לחשוב על פיטורין כ"הזדמנות" לשינוי שלא העזנו לעשות. כהנעה לפעולה להגיע למקום הבא שיהיה בו טוב יותר. כל כך הרבה אנשים מספרים שדווקא הפיטורין הכפויים הכריחו אותם לעשות שינוי שמדוייק להם יותר, שמיטיב איתם ובמבט לאחור זה הדבר הכי טוב שקרה להם.
תכל'ס
כשהדאגה מגיעה לביקור, וכעת היא בטח מגיעה הרבה, נסי לחזור להווה. לרגע הנוכחי. להגיד לעצמך אפילו בקול: עכשיו אני מקפלת כביסה. עכשיו אני חושבת מה לבשל לארוחת הערב: אולי פסטה, אולי קציצות טונה, אולי אחתוך סלט: מה בא לי לשים בסלט וכו' וכו'. הרי ידוע שבכל רגע נתון יש מחשבה אחת דומיננטית במח – אם המחשבה הזו תהיה המחשבה המעשית – יפחתו משמעותית מחשבות הדאגה.
לשבוע הזה נסתפק ב 3 הדרכים הללו, ושבוע הבא נוסיף עוד כמה שיכולים ממש לעזור לתקופות של מתח ודאגה
בינתיים מאחלת לך הקלה ובשורות טובות ורגועות
רותי איזנטל, מאמנת רגשית הוליסטית
משהו לנסות בבית:
דואגת ממשהו? יש מחשבה שהיית שמחה להתפטר ממנה? נסי בשבוע הקרוב לפחות פעם אחת ביום לחזור לכאן ולעכשיו. זהו שריר שמתאמנים עליו ואח"כ לא מבינים איך יכולנו בלעדיו. בהצלחה!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:
השאלה הכי בוערת: איך כאמא עובדת אני מצליחה לחוות את חופשת הקיץ של הילדים?
איך מתרוממים מדימוי עצמי נמוך? | רותי איזנטל
"אני לא תמיד במקום הראשון אצל בעלי, יש מה לעשות עם זה?" | רותי איזנטל
"רותי! סיטואציות אפשריות בחופש מלחיצות אותי! איך אפשר לנשום ככה?"
הורים מתרגשים ולחוצים: הבת שלנו מתחילה שידוכים, מה התפקיד שלנו כדי לדאוג לה לטוב ביותר?
