*ברכי שגב פסיכולוגית בהתמחות קלינית עם כלים מעשיים להתערבות במצבי דחק.
אנחנו רגילות לומר לעצמינו "לא להדחיק, לא להתעלם, לא להתכחש" זה נכון, בחיי היום יום העקרונות הללו מצוינים, אבל כעת הזמן להגיף את תריסי הנפש ולתת להגנות הנפשיות לפעול.
זה בסדר להדחיק את הפחד. זה בסדר גם להציץ אליו מידי פעם.
זה בסדר להתנתק מהמציאות האפוקליפטית ולהכיר בה כשיש אזעקה ועלינו לנוע למרחב מוגן.
זה ממש בסדר להיות הגנתית כשיש התקפה על הנפש.
ובכל זאת, החרדה פועלת כדי לשמור עלינו.
כלים מעשיים להתמודדות עם הילדים, ועם עצמינו.
נסו להשרות רוגע וחווית ביטחון מצד המבוגר – השתדלו לשמור על שקט ויציבות רגשית ככל שניתן כשאתם מדברים איתם. ילדים קולטים את החרדה של ההורים לפני הכל. ברגע של לחץ ומתח נסו ככל שניתן לדבר בטון רגוע ובטוח, גם אם אתם מרגישים אחרת כבני זוג, לגיטימי לחלק ביניכם את ה"תפקיד" מן הסתם לא תמיד שניכם זמינים לשדר קור רוח, דברו על כך היו מודעים לעצמכם.
ידע שווה כוח וחווית שליטה, תנו להם הסבר ומידע – התאימו את המידע לגיל הילד. לילדים קטנים (עד גיל 6-7) תנו הסבר פשוט מאוד: "יש מצב לא רגיל במדינה, אבל אנחנו בבטיחות בבית וצועדים לממ"ד או למקלט כשיש התרעה". לילדים בוגרים יותר אפשר לתת מידע יותר מדויק אבל מבלי להיכנס לפרטים מפחידים.
ביטחון- הדגישו תחושת ביטחון וקרבה משפחתית. "אנחנו כאן יחד, אנחנו דואגים אחד לשני, אנחנו מתפללים ואומרים תהילים"
אל תתנו להם להיסחף עם הדמיון לילדים עודדו שאלות ושמעו לחששות שלהם.
תתנו תיקוף לרגשות שהם מביעים – אל תדחו חששות או תגידו "אל תדאגו". במקום זה: "אני מבין שאתה מודאג, זה נורמלי. בוא נדבר על זה".
ליצור שגרת בית – שמרו על שגרה רגילה ככל האפשר – משחקים, ארוחות, שינה קבועה. שגרה נותנת ביטחון.
נכון שידע נותן חווית כוח, אבל כיום עם הצפת המידע חשוב לדייק אותו ולהישמע רק לרשויות האמונות על כך פיקוד העורף, דובר צה"ל ורשויות מקומיות. מידע ויראלי עלול להציף אותנו בחרדה לכן הגבילו את החשיפה לחדשות ולמדיה חברתית, גם שלכם וגם של הילדים.
אם הילדים שואלים שאלות ספציפיות:
- "מה קורה?" – "יש מצב מיוחד במדינה, אבל אנחנו מאמינים שה' שומר ישראל, והבית שלנו בטוח אנחנו עושים השתדלות וניגשים מיד למרחב מוגן כשצריך"
- "איך נדע שאנחנו בטוחים?" – "יש לנו הוראות ברורות, ואנחנו יודעים מה לעשות בזמן ההתרעה"
- "האם אנחנו עלולים למות?" – "לא, אנחנו בטוחים. מתפללים ומאמינים שה' שומר ישראל, ויש הרבה אנשים שעובדים כדי לשמור עלינו"
ילדים רואים את המציאות דרכנו ההורים– זכרו – אתם המשאב הכי חשוב לילדים שלכם ברגעים כאלה. הנוכחות, הקרבה והיציבות שלכם הם מה שיעזור להם להתמודד.
התערבות ראשונית במצב של התקף חרדה – נסו להביט בעיני הילד/ המבוגר. קראו בשמו ודברו בביטחון:
- "כינוי שם האדם, אני כאן איתך. אנחנו במקום בטוח, אני רואה שאת נסערת מאוד"
- תנו מקום למציאות תוך יצירת קירקוע כדי למנוע ניתוק בזמני סטרס קיצוניים
"בואי נספור ביחד כמה אנשים אנחנו, כמה אצבעות יש לך? או באיזה צבע החצאית שלך ושלי?…"
- הציעו לטעום משהו, או לשתות מים.
- עוררו את חמש החושים, במידה ויש בושם נעים הציעו לאדם בחרדה להריח.
- כמו כן מומלץ להיעזר בקרח – שלוקים אם תרצו, עוררות פיזית גבוהה מסייעת גם היא.
עוררות החושים מסייעת לאדם להרגיש מקורקע.
במידה וחווית הסטרס מתגברת ולא פוחתת מומלץ להיעזר בהתייעצות עם אנשי מקצוע.
פרקטיקות יעילות וחשובות:
רוב הפרקטיקות המעשיות טמונות בקסמיו של עצב הואגוס – העצב עובר מהעורף ועד לגב התחתון עם זרועות רבות באיברים הפנימיים. הוא אחראי על איזון ושליטה רגשית גם במצבי לחץ.
הפעלתו מתאפשרת באמצעות פעילות פיזית, ובאמצעות שתיה הפעלת העצב באמצעות הוושת. אני ממליצה בחום לצרף בהליכה למרחב מוגן סוכריות מתוקות לא רק לילדים. למעשה בלוטות הרוק, ומיתרי הקול הם בין התפקודים שמעוררים את פעילותו של עצב הואגוס האחראי כאמור על רגיעה ואיזונים.
כלומר – מציצת סוכריות מפעילה את בלוטות הרוק ובתורה מעוררת את העצב המסייע לנו לחוש יותר רגועים ומאוזנים.
בנוסף – זמזום המעורר לא רק את מיתרי הקול אלא גם איברים פנימיים מסייע לחווית שליטה. זו גם כנראה הסיבה שכשאנשים לחוצים הם מדברים הרבה ולא ממש משנה על מה 🙂
ויסות רגשות יגיע באמצעות תיקוף לרגשות (כן כמעט כמו שמתקפים רב קו:) "אני רואה שאת מפחדת, זה באמת לא נעים" בשונה ממה שנוטים לחשוב תיקוף מסייע לויסות ולא מעצים את הרגשות.
בשיח רגשי – תנו שם לרגשות – רק כך נוכל לווסת אותם. לילדים צעירים ניתן לתת לצייר את הרגשות שלהם. עודדו אותם להביע אותם. חבקו את הילדים ואת עצמכם ותאשרו את הרגש, במקביל החזקת תקווה ואמונה הם לא פחות חשובים.
דמיון מודרך בהקשר להתנהלות רגשית:
דמיינו שאתם בקייאק אם חותרים רק לכיוון אחד מסתובבים סביב עצמינו, לכן החזיקו את המשוט לשני הכיוונים – כיוון אחד התייחסות לרגשות, כיוון שני התייחסות לכאן ועכשיו כלומר למציאות.
תנועה מסייעת בהתמודדות עם אנרגיה חרדתית:
אחד ההיבטים על חרדה היא למעשה אנרגיה שלילית מצטברת – ששוכנת בגופינו, והיא צריכה לצאת החוצה, לכן פעילות גופנית צחוק שירה ( גם צעקה) מסייעת לשחרור החרדה. אם יש לכם אפשרות להכניס מקפצה לממ"ד כדאי ומומלץ, ואם לא באותו זמן ניתן לעשות זאת אחר כך.
בפוסט הבא נעסוק במושג חשוב ופחות מוכר "צמיחה פוסט טראומתית" PTG כיצד יכולים להתחזק מחוויות קשות?
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:
מרכיב בבריאות הנפש: סגנון התקשרות /ד"ר רונית לזר
אתם לא לבד: 7 טיפים להתמודדות עם חששות של ילדים בעקבות התפרצות נגיף הקורונה
מפחיד לכם? זה טבעי ונורמלי… קחו כמה כלים פסיכולוגיים להתמודדות בזמן אמת | ברכי שגב
פעם שאלתם את עצמכם, על שם מה נקרא כריך – סנדוויץ?
אימון אישי ללא מאמן: כיצד לגבש את החלום שלכם ולהגשים אותו בעצמכם
