המודעות שלך היא היציבה שלך

שיתוף ב email
שיתוף ב print

האם יש הבדל בעבודת רצפת האגן במצב שינה וערות?

לא רק שיש הבדל בעבודת רצפת האגן, כל הגוף נכנס למצב של רפיון ומנוחה וכפי שאמרנו בעבר, רצפת האגן היא חלק אינטגרלי ממערכות שונות של הגוף ומתפקדת יחד איתן. לכן כשהגוף נמצא במנוחה גם רצפת האגן במנוחה.

אך מה זה אומר בפועל שרצפת האגן במנוחה?

ישנם שרירים סוגרים (ספינקטרים) אשר בכל מצב שאנו צריכים לעצור מתן שתן, הם עובדים וכמובן שכך גם בשינה. עדיין, רצפת האגן היא מערכת מורכבת שכוללת הרבה יותר מאשר רק השרירים הסוגרים ומתואמת להפליא עם הגוף כולו.

אחד השרירים שעובדים 'יד ביד' עם רצפת האגן הוא שריר הסרעפת.

שריר הסרעפת ממוקם מתחת לריאות וכמו רצפת האגן גם הוא שריר דיאפרגמי אשר נע כיריעה מטה ומעלה.

כאשר אנו שואפים אוויר, שריר הסרעפת נע כלפי מטה ויונק את הריאות אשר יונקות אוויר מבחוץ.

כיוון שיש גם את הצלעות שלנו בתמונה והסרעפת מחוברת אליהן, אופן הנשימה שלנו ישפיע על מידת התרחבות הצלעות וכך גם על כמה הסרעפת תרד או תמתח כלפי חוץ ותרד.

בזמן ערות ועוד יותר מכך בזמן שאנו פעילים, אופן הנשימה הוא שהצלעות מתרחבות, הבטן אסופה במידה נוחה וכך גם רצפת האגן.

בזמן שינה לעומת זאת וכן בזמן מנוחה, הנשימה היא כזו שהסרעפת יורדת כלפי מטה והבטן מתרחבת. נשימה זו מרפה גם את שרירי רצפת האגן.

בעצם נשימה זו מכניסה את כל הגוף למצב של רוגע ומה שמעניין שגם המחשבות הופכות להיות פחות ממוקדות ואינטנסיוויות.

אתן בהחלט יכולות לנסות ולבדוק זאת בעצמכן. נישמו באופן שהבטן מתרחבת עם כל שאיפה. לא בכח, בקלות. אחרי מספר נשימות כאלה תיווכחו שאתן נכנסות לאיזה רוגע ולמצב שמקרב אתכן לשינה.

אז כמו שאתן רואות, פעילות רצפת האגן היא דינמית ומותאמת לפעולות היומיומיות שלנו.

אך מה קורה אם גם במצב שאנו פעילות וערות המערכת הפנימית שלנו 'ישנה'? ומה גורם לזה?

פה נכנס גם האלמנט הנפשי לתמונה.

עייפות, תסכול, רגשות שליליים, חוסר רצון להתמודד, אכזבה וכיוצא באלה גורמות לנו להיות מכונסות בעצמנו ולמין מצב שבפנים אנחנו קצת ישנות. אבל שלא כמו בשינה, אנחנו פעילות, עומדות, הולכות…

חוסר ההתאמה בתפקוד גורם שבית החזה מכביד על הסרעפת, על חלל הבטן שתחת הסרעפת ועל רצפת האגן שסופגת את כל כובד המשקל שמעליה.

במצב זה, חשוב מאוד 'להעיר' את המערכת הפנימית של השרירים שלנו.

אך ישנה בעיה – ככל שעובר הזמן, הרגלי היציבה והתנועה חזקים יותר וקשה לנו להבחין ולהבין איך 'להעיר' ולשנות אותם.

ישנם תרגילים שונים שמביאים אותנו להרגיש את השרירים הפנימיים ולחבר אותם אל שרירים חיצוניים שמוכרים לנו יותר ועליהם קל לנו יותר לשלוט.

ככל שחשים יותר את עבודתם של השרירים הפנימיים של רצפת האגן, של הסרעפת ומה שביניהם, תחושת העוצמה והעירנות מתחדשת ומביאה איתה רעננות וחיות פנימית שמוקרנת החוצה ביציבה, בהליכה, בחיוניות ובגישה האופטימית אל העולם שמסביב.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.