שלום לכולכן, אני מזמינה אתכן להרכיב "משקפיים חברתיים" שדרכן נוכל לחוות את האירועים הרגשיים של חיינו.
במשך השנים שבהן אני מלווה ילדים ואימותיהן, אני נפגשת שוב ושוב עם הצירוף של קשרים חברתיים ויכולות רגשיות. אחד הילדים החמודים שהגיע אליי עם אימו היה יהודה (שם בדוי) בן ה-7. יהודה לא הפסיק להתלונן על הילדים בכיתתו ש"עושים לו" – מרביצים, מעליבים, לוקחים… ביררתי איתו את תחושותיו והוא ענה: "אני כועס", ניסיתי לדייק את הרגש, למצוא ביחד איתו רגשות נוספים, אבל, הוא לא הכיר רגשות נוספים. בד בבד עם זאת הוא גם לא הכיר בתחושות של האחרים, הוא אפילו לא ניסה לברר מה הם מרגישים… הם לא היו קיימים, לכאורה, מבחינתו.
במהלך עבודתי עם ילדים בקבוצות לפיתוח קשרים חברתיים או באימון הורה-ילד, עבדתי על פיתוח שפה רגשית לילדים, ככלי לתקשורת ברובד המילולי והלא מילולי. פיתחתי את שיטת כש"ר (כישורי שפה רגשית) לפיתוח אינטליגנציה רגשית העומדת בבסיס האינטראקציה החברתית. מניסיוני הבנתי שלמידה ותרגול של מיומנויות הנדרשות ליצירה ושימור על קשרים חברתיים מתגמלים וכן זיהוי והימנעות מטעויות חברתיות, אינן מספיקות בכדי לטפל בקשיים חברתיים, כשמדובר בפן הטכני בלבד. לשם כך פיתחתי את שיטת כש"ר.
פיתוח שפה רגשית מתחיל, איך לא, באווירה משפחתית רווית רגש, התבוננות פנימה – אל העולם הפנימי, והתבוננות החוצה – אל הזולת ועולמו הרגשי. התבוננות היא התחלה טובה לכל שינוי, ובפרט ליחסים בין בני אנוש. אנו, כהורים, משמשים עבור ילדינו מודל מהימן להתנהגות נאותה. העולם משתקף עבור ילדינו דרך עינינו. בגיל הרך, אנו מהווים עובר ילדינו "מראה" דרכה הם רואים את עצמם. קל יותר להבהיר דברים אלו ע"י דוגמא: אימא מחייכת אל בנה הפעוט, הוא מסיק מכך שאימא שמחה. אם אימא שמחה סימן שהכול טוב, סימן שהעולם ידידותי ואף הוא מחייך אליי. בנוסף מסיק הפעוט שאימו מרוצה ממנו. הוא גורם לאימו עונג, הוא הצליח לשמח אותו, כלומר: הוא ילד טוב, ואם כך אז וודאי מגיע לו רק טוב. הוא מאמין שיהיה טוב, הוא ילד אופטימי ובעל מוטיבציה לחוות ולהכיר טוב יותר את העולם שבו הוא חי, הוא לומד ומתפתח כראוי. "העולם" מחזיר לו בהערכה והילד ממשיך להצליח.
ראינו שלא צריך הרבה בשביל להצמיח הרבה. הבעת רגשות חיוביים (בצורה מילולית ועוד יותר בצורה לא מילולית), עשויה לפתוח ערוצים להצלחה אצל הילדים.
שפה רגשית בבית מהווה מודלינג להבעת רגשות אצל הילדים. כהורים, אנו מודל לחיקוי זמין ומהימן, והם פשוט "משכפלים" אותנו. לכן כל-כך חשוב לדבר עם הילדים בשפה רגשית, לערוך היכרות עם עולם הרגשות, לשקף לילד את רגשותיו, לתת שם לרגש, להכיר ברגשותיו של הילד ולתת להם לגיטימציה ובד בבד ללמד אותו דרכים אפקטיביות לביטוי של רגשותיו, כלומר: לאפשר לילד לבטא את רגשותיו בצורה מווסתת ע" סובלימציה (עידון) של רגשותיו ובחירת תגובות הולמות.
אחד הטיפים המוצלחים (בדוק ומנוסה) לעידוד ילדים לדבר בשפה רגשית, הוא שיתוף רגשי. אנו יודעים שכל ילד זקוק לחוש תחושת שייכות, בעיקר למשפחתו. אחת הדרכים ליצור תחושת שייכות היא שיתוף. כשההורה משתף את הילד בחוויותיו, הילד מרגיש שייך, מוערך, בעל משמעות. שיתוף ברובד עמוק יותר, ברובד רגשי, מעניק לילד, בנוסף לתחושת השייכות גם הזדמנות ללמוד שפה רגשית, ומהדמויות המוערכות ביותר על ידיו, היינו: הוריו.
כאימא, אני ממליצה בחום של בניית קשרים משפחתיים רגשיים עמוקים עם הדמויות המשמעותיות ביותר בחיינו, עם ילדינו.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
