השבוע האחרון עבר על כולנו בהלם.
כן הלם אמיתי, לא כזה שאנחנו נוהגות לומר כדרך אגב "הייתי בהלם". שוק.
הטבח המחריד והנוראי שהתרחש בדרום הארץ, השבויים והחטופים ביניהם ילדי ישראל שלא טעמו טעם חטא.
הנטבחים על קידוש ה' רק כי הם יהודים.
הלם.
כולנו בטראומה, ולטראומה יש כללי הישרדות ברורים: עוצמה רגשית גבוהה במיוחד, קושי לתפקד, תפקוד על טייס אוטומטי, אשמה וחוויה רגשית של חרדה קיומית וחוסר אונים.
מה עושים?
ראשית קבלי את עצמך עם הרגשות העוצמתיים, זה תקין. זה נורמלי במצב לא נורמלי שכנראה לא הכירה האנושות (אולי בחורבן הבית זה היה דומה).
הימנעי מהעצמת הרגשות מבחוץ, חשיפה לחדשות לא מועילה בשלב זה. התעדכני על הוראות פיקוד העורף והסתפקי בכך.
עשייה!! התנדבות, התחזקות (מבוקרת ולא קיצונית!) תפילות ועוד דברים טובים לפרט ולכלל מנתבים למעשה את הרגשות למקום יעיל.
ספרי לעצמך את הסיפור של המלחמה הזו עבורך. תוכלי לומר לעצמך ניצלתי את ימי המלחמה לעשייה חיובית וטובה.
נסי לתפקד ככל שניתן, מטרתו של הטרור לזרות בנו פחד והרס, ממש כמו עמלק "אשר קרך בדרך" לתפוס אותנו לא מוכנים ומבולבלים, אל תתני להם את זה. המשיכי את השגרה, לצד הכאב. זו הנקמה הגדולה ביותר בטרור.
בכדי לאזן מצבי סטרס לאחר הזעקות למשל – ניתן לעשות נשימות עמוקות ולנשוף – הנשיפות מסייעות מאוד בהפחתת חרדה.
שתיית כוס מים, וקירקוע כמו לספור כמה אנשים סביבך, מה צבע הבגד שלך, כמה כסאות בחדר ועוד.
והכי חשוב קבלי את עצמך ואת הסביבה, אל תדחקי בעצמך אם את פוחדת מידי פשוט קבלי את הרגש. אנחנו לצערינו בעיצומה של טראומה.
התחזקי באמונה. האמיני שה' הוא טוב ואב הרחמים.
זה לא זמן לעבד את הרגשות – אלא לעבור מהרגשות העזים לעשייה.
שלא נדע עוד שוד ושבר,
יהי רצון שהקב"ה אב הרחמים ירחם עם עמוסים ויזכור ברית איתנים. כולנו רוצים כבר גאולה.
הכותבת הינה פסיכולוגית בהתמחות קלינית
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
