כל התוכן המעניין לאישה החרדית
יום שני
|
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
|
15/04/2024

באה בסלקל | אפרת ברזל

כשאת מלמדת אותם את החיים ואז מגלה שאפשר לסמוך עליהם, זו הנחת הכי עוצמתית שאפשר להתעטף איתה ו.... טוב, לא נגלה לך את ההמשך, תקראי אותו בפנים :)
| קרדיט: הצלם דוד ליברמן

 

"אמא אבא, אני נוסעת עם שלוש חברות למקס סטוק של בני ברק להשלים אביזרים לתחפושת", היא ניגשה מדלגת בצהלת העצמאות שלה.

"מה זה?" שאלתי באינסטינקט, "לאן את נוסעת? מה פתאום עד שם? זה רחוק, זה צריך אוטובוס, אין ברבי עקיבא מה שאתן צריכות? איך תגיעו לבד לשם? בשביל מה?"

היא הסתכלה ימינה שמאלה,  הסבירה שהחברות מהכיתה מכירות את האוטובוסים המתאימים, ממילא הן היו שם כולן יחד באיזור לא מזמן כשהלכו ברינה לבריכה החדשה של בני ברק. ואז היא הפסיקה לרגע את נאום השכנוע, ברקה בעיניים, והוסיפה ביטוי משפחתי שאני הגיתי באיזה יומם שהיה מזמן. ביטוי שהפך כאן בבית שימושי ויעיל. כשהוא נאמר במבנה משפטי מתאים הוא חוסך מלל של שעה של הסברים, אבל שהיא תשתמש בו? הקטנה הזו?

זה עשה לי כזו התפוצצות של צחוק, אהבה אליה הקטנה הזו, ואישור מידי, "ברור, בובה, תלכי. תהני. ותקני לי שם גם איזה אף של ליצן".

על איזה ביטוי מדובר?

זה עמוק, אני אנסה להסביר. לאכול אותם כשהם לומדים אל תוך הוורידים, מציאויות, דקויות, של מילים ויכולת שימוש בהן בהקשה של סיטואציות אחרות בחיים, שעושות לך להבין – כמה הם מבינים.

הביטוי המשפחתי שלנו נאמר במקור בלשון נקבה, וכמובן ניתן להטיה גם לזכר. במהלך השנים, גם בעלי התחיל להשתמש בו, אבל המתיקות של הקטנה גרמה לי באותה 'שניית מקס-סטוק' למסר ברור:

נולד טור.

אני אניח כאן את הביטוי ואסביר.

הביטוי נקרא: "באה בסלקל"

הרקע: אחרי שנים שאת כאמא, נותנת את הטון שלך בבית, מסבירה באופן פורמלי, או באופן פאסיבי, בשירים, בריקודים, במאכלים, בעיצוב, בתפיסת עולם, באמונה, בתפילות, בחול, בקודש, מחדירה הביתה העדפות וחיבות, בתוכם גם אהבה ללונדון.למשל. אהבה לילדות שלך, לחזרה למקורות, לדודות צדיקות אהובות, לרחובות עם מדרכות שאינן מסודרות כמו בישראל, ריבועים ריבועים, משתפת בזכרונות ילדות, כן, ברמת פסי מדרכה, כי כשאת ילדה בת שש והפנים שלך קרובות בגובה לחיבורים של המדרכה, השונים במוניצפליות של אנגליה ממרצפות המדרכות של ישראל, ואת זוכרת איך כדי לקפוץ כילדה במשחק קלאס כשעברת, אז, לארץ חדשה, היית צריכה להתאמץ יותר.

ואת משתפת את הילדים בחוויות שלך. הפשוטות. כי זה נעים לך כשמקשיבים לך. וגם ככה הם מתרגלים לשתף אותך בחוויות שלהם.

ומגיע הרגע (אנחנו בהקדמה ליצירת הביטוי, כן?)

ומגיע הרגע, אחרי שנים שאת לוקחת אותם, בחגיגיות אין קץ לראות את הבית שלך באנגליה, את בית הספר, את המכולת. נסיעה מכוננת, לפני כעשור, שבה כולנו נסענו לבין הזמנים לשם.

התכוננו לנסיעה הזו שנים.

כמה הסברתי, וכמה לימדתי, וכמה מפות, והדרכות, ומאיפה הכניסות והיציאות, ואיפה צריך להיזהר, וממה להישמר.

זהו.

עכשיו קופצים עם השנים.

והימים. החולפים.

הילדים קולטים את המסרים שלך. רדר הלב, עובד.

בשנים האחרונות כשאנחנו המשכנו ליסוע לבקר את המשפחה באנגליה, אני כבר לא אחראית.

לא אחראית ברמות מדאיגות.

זה הולך ככה:

הם מחליטים שם למעלה, הילדים ובעלי, בהנהלת עצמם, על תאריך.

מזמינים כרטיסים. אין לי מושג באיזו חברה ואיזה מבצע.

הם מחליטים על הכל. על הלינה, על הקירבה לבית הכנסת, על סעודות שבת, על לחמניות של בוקר.

ביום הטיסה, אני מגיעה.

אין לי מושג אם הדרכונים בתוקף, לאיזה שער צריך לגשת כשהרמקול בשדה מודיע ללכת לכוון הגייט, עוד שנייה אני גם מידרדרת ליעד הטיסה, "לאן אמרתם שנוסעים?".

יואו איך אני נהנית מהחופשים שהם מארגנים.

כשהתחלתי להבין, אי אז, לפני שנים, שהם, את העבודה קלטו ויודעים, הכרזתי בקול אוהב: "אני באה בסלקל".

זה אומר המון.

זה אומר: יש לי נחת מכם. קלטתם אותי. אני סומכת עליכם. אתם תשמרו עלי, ולא אני עליכם. יש בכם את כל הכישורים. טוב לי, לא משנה לי איפה אני, העיקר שאני אתכם. אני מרוצה מכם. רוחנית וגשמית. נתתי לכם את כל מה שהיה בי לתת, עכשיו תורכם. באה בסלקל. עטופה ובטוחה. נחה במחשבות, כמו תינוק, סומכת על כל צעד שלכם,

בברכה, אמא שלכם.

אז כשהקטנה ענתה לי על שאלת המקס סטוק המקומי שלה, "אני באה בסלקל", לא היה צריך יותר. זה אומר: החברות שלי מכירות את קווי האוטובוס, אני מצטרפת כנופשת, ראש קטן, הכל טוב, אין לי צורך במקרה הזה לקחת שום התערבות או אחריות. נטו הנאה. באה בסלקל, שקטה, מרוצה, מחייכת.

כי כאת נותנת את כל מה שיש בך לילדים באהבה

ומעבירה להם מסרים ברורים, ודאי מסרים רוחניים וקדושים, והם מחזירים לך באותה מטבע לשונית, התנהגותית, תפיסתית, זה עושה בך נחת יהודית. אמיתית.

 

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים

מזל טוב, מרים פרץ | סיון רהב-מאיר

לפני 9 שעות

|

0

ערב פסח ואין לך רעיון מה להכין להם? ארוחת ערב כשרה לפסח: שקשוקה תפוחי אדמה מושלמת

לפני יום 1

|

0

מצאי את הקשר: 12 דברים שכל אישה יהודייה חווה בהכנות לפסח

לפני יום 1

|

0

שבוע ויומיים לפסח: מרגישה שהבית לא מוכן? זה מה שעושים ברגע האחרון | חני רחמין

לפני יום 1

|

1

קינואה בתנור עם עדשים כתומות, גזר וירקות

לפני יום 1

|

0

עקבות במים | אביה .פ.

לפני יום 1

|

0

בודדה? מישהו למעלה שולח לך חיבוק | ליאת קרן

לפני יום 1

|

0

הלילה ההיסטורי של התקופה הזאת | סיון רהב מאיר

לפני יום 1

|

0

מפחיד לכם? זה טבעי ונורמלי... קחו כמה כלים פסיכולוגיים להתמודדות בזמן אמת | ברכי שגב

לפני 2 ימים

|

0

זוהר, מרגש וייחודי: כך תעצבי שולחן ליל סדר מלכותי

לפני 2 ימים

|

0

מכובד על שולחן השבת: סלט ארטישוק עם פטריות

לפני 3 ימים

|

0

ביקורת עם פילטרים | פרשת תזריע

לפני 3 ימים

|

0

חטיף קינואה עם שוקולד וחמאת בוטנים

לפני 4 ימים

|

0

מוקדש לכל המקרצפות: "מי יקח אותך" ספוקן וורד 'עושות כלים' עם צירי אייזנבאך ועידית ליכטנפלד

לפני 4 ימים

|

0

רְאִי | צילום והגיגים: דפנה שן

לפני 4 ימים

|

0

אוסף גאולות | אפרת ברזל

לפני 4 ימים

|

0

לרדת במשקל בלי דיאטה? 22 הרגלים של הצלחה!

לפני 4 ימים

|

0

משימה ביומן: להיות שמח! | סיון רהב-מאיר

לפני 4 ימים

|

0

ארוחת ביניים: מעדן גבינה ושמיר עם קוביות מלפפון מרעננות

לפני 5 ימים

|

0

בואי אמא: מחשבות על ניקיונות | הפודקאסט של אפרת ברזל וביתה מאיה הבלין

לפני 5 ימים

|

0