כל התוכן המעניין לאישה החרדית
יום שלישי
|
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
|
23/07/2024

לישון עם רגל בפה: כך נראה לילה טוב אחד, של אמא טובה | אלישבע רז

איך אמא אלישבע ישנה? אתן באמת רוצות לדעת איפה הראש שלה מונח תוך כדי חלום (קצרצר)? על שינה טובה היא מוכנה לשלם בכסף מטבעות, ובואו לצחוק ממה שבסך הכל היא מבקשת
| קרדיט: shutterstock

אני בן אדם מינימליסטי.
אין לי סטנדרטים גבוהים.
כל מה שאני מבקשת, כמו שיודעים כולם, זה קצת שקט בקפה של הבוקר המוקדם. אני אפילו לא זקוקה להרבה שינה. למשל, יש נשים ישנות עד עשר בבוקר. לא אני.

אני קמה בין ארבע לחמש ומתחילה את היום. לא רק זה, אני ישנה עם ילדים. הכוונה היא, לא שהראש שלי מונח על כרית לצד שריה ביתי הקטנה. לא. אני ישנה, באיזושהי זווית במיטה שלי, ומסביבי, בצורת שתי וערב, מונחים בין 4 ל 5 ילדים. חלקם שוכבים באותו הכיוון, חלקם בעצם עם כפות הרגליים עמוק בתוך הפרצוף שלי
הילד התשיעי שלי (פארן) למשל, לא זה ולא זה. הוא, מסתובב בשנתו באופן קבוע, לפעמים עם כוון השעון ולפעמים נגד כיוון השעון, תוך שהוא בועט לכל עבר כולל אל עבר האף שלי ותוך שהוא ממלמל קריאות תיגר על החיפושית או הנמלה שמאיימות על חייו. נחמד.

אז כך, אם כן, אני ישנה. או מנסה לישון. פעם אחת הגעתי למסקנה, כשהתעוררתי באישון הלילה, וקלטתי שאני הודפת אצבעות רגליים מהעיניים שלי מחד, ויד קטנה מסוכסכת במטפחת ראשי, מאידך, שאם אשכב לרוחב המיטה ארוויח את הכי הרבה מקום. אני מודה שבאותו רגע פרצתי בחיוך גדול של ניצחון. אני גאון.

וכך אנו ממשיכים לחיות ולנהל את חיי השינה שלנו. וכולם חיים עם זה בשלום.
איפה זה מסתבך? כשאני באמת עייפה במהלך היום וזקוקה לשנת צהריים. במצב כזה למדתי, שכדאי להודיע לכל הילדים (בעיקר חמשת הקטנים) שאני ( מעיזה) הולכת לישון ל 42 דקות, ושבבקשה לא להפריע לי. לא לגעת לי בדלת, לא לצעוק לכיווני, לא לחנוק אחד את השני בקרבתי ובגדול, אם אפשר, פשוט להתמגנט לתכנית במחשב.
אבל זה תמיד מסתבך. תמיד יש איזשהו ילד שמצליח להשתחל פנימה, להתחמק מהשמירה המפוקפקת של האחראים עליו ולחתור לכיווני
ואז, הוא מתחיל לדבר איתי
"אמא".
"אמא"
עכשיו, כל קריאת אמא כזו מקפיצה אותי, קוטעת בגסות את שנת הישרים שלי. ואני, כמו חיילת טובה, מיד פוקחת עיניים. " מהה".
עכשיו בדרך כלל הצורך הגדול, בגינו חדר הילד מלכתחילה למרחב השינה שלי, מסתכם במשהו כמו
"אני לא מוצא את הקטשופ".
(מה שמגביר את הצורך שלי לתלות על וו את האחראים עליו). " חמוד" אני משיבה עם עיניים טרוטות, " יש לך אבא לך אליו".
היו מצבים אני מודה, בהם יואל לא היה בבית, שקראתי לאחים האחרים שהיו בנמצא, ותוך שאני מתחננת על נפשי, הבטחתי תשלום כספי סמלי באם רק יקחו את הילד המפריע. " אני אביא לכם 5 שקלים. רק תקחו אותו". אמנם זה לא עבד כי הילדים שלי פיקחים. הם יודעים לנהל משא ומתן. " רק חמש??? תני לנו עשר"
חצופים! מלמלתי כמה הברות אך נעתרתי כמובן.
אבל היתה פעם אחת שהחלטתי להתעורר להפרעה התובענית ולחנך את הילד שהעיר אותי.
הפעם אחנך אותו.
"חמוד" אמרתי בקול הכי סמכותי שהצלחתי לגייס
"אמא ישנההה.לא מעירים את אמא"
"אבל אמא" (מתה על המילה אבל). " אני רוצה לשתות מיץ"
החלטתי לכנס את השאר ולצעוק את עמדתי.
וכך הצהרתי בקול גדול: "כשאמא עם עיניים עצומות, אז אמא ישנה. אמא לא נמצאת במצב של מצמוץ אחד ארוך". כולם הנהנו
ובאמת באותו הלילה, תוך שאני מסירה כף רגל של שריה מהפה שלי, התהפכתי לצד השני וישנתי שנת ישרים.

 

 

אלישבע רז | 0545889092 | eli7raz0@walla.co.il

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

WhatsApp Icon

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

Gmail Icon

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים