יהודית שולם על החלטות ברגעי אמת – שלא היית מחליטה ברגעים אחרים…מה השתבש שם?!

יהודית שולם מטפלת בקליניקה פרטית מזה שלושים שנה. מרצה ומחברת ספרים רבי מכר המעשירים את אופקיו של הקורא יעילים ופרקטיים לחיינו, אישה במעגלי חייה, ללוות ילד , סיפורי המלאך הגואל, בין המילים,

אותו בוקר חיפשתי את המפתחות של הרכב, וראיתי רק את השלט על השולחן. אתמול הודעתי לאבא שאני צריכה את הרכב, לכן התפלאתי שצרור המפתחות לא היה עם השלט. בעצם צריך לחזור עוד קצת אחורה. החליפו לנו את הצילינדרים למשרדים ולכן היינו צריכים מפתחות חדשים. אבא פירק את הצרורות הישנים והרכיב סטים חדשים.

עכשיו נחזור להתחלה. כשלא מצאתי את הצרור הרגיל עם השלט של האוטו התחלתי לחשוב איך אפשר להשיג את אבא. אולי אתקשר מאוחר יותר לדוד ואשאל מה קרה למפתחות, אילו היה לי הנייד של הרב שמוסר שיעור בבוקר, אולי הייתי יכולה לבקש את אבא, הכי גרוע אסע במוניות, וכן הלאה… בשתי מילים : הייתי מוטרדת.

פתאום נחתה עלי התובנה: כל מה שאני צריכה הוא השלט, כי בתוכו יש את המפתח לרכב, צרור המפתחות לא קשור לאפשרות לפתוח ולנסוע. נרגעתי. והתיישבתי לשתות את הקפה של הבוקר עם העיתון. מודעה מסוימת תפסה את תשומת ליבי: 'שוב אלימות חסרת פשר מצד שוטר כלפי אדם שחור'. בעיצומה של המתיחות הבין גזעית המחריפה בארה"ב, על רקע כמה מקרים קשים בחודש האחרון של הרג שחור-עור על ידי שחורים שלא טרחו לבדוק יותר מדי מה מתרחש, אירעה שוב תקרית. בקיצור, מטפל ניסה להחזיר צעיר אוטיסט למעון ממנו ברח. בעודו רודף אחרי הצעיר, צופה הזעיק את השוטרים ודיווח על אדם חמוש המאיים לפגוע באחר. השוטרים פקדו על הרודף (שחור העור) לשכב, ובעודו שוכב עם הידיים למעלה, ירו ברגלו. בשלב הזה נכנסתי למכונית והתחלתי לנסוע. בחדשות דיווחו על החיל שירה במחבל. וכמובן הרבו להג בעד ובנגד, לא התרכזתי כדי להבין בדיוק את הדעות, כי חשבתי על משהו אחר. על הקשר בין שלושת האירועים: מפתחות הרכב שחשבתי שאינם ולכן לא אוכל להשתמש במכונית, הירי באדם השחור, ושפיטת החיל היורה. על פניו אין שום דבר מאחד, פשוט רצף כרונולוגי שתחיל לפני התפילה ונגמר כשהגעתי למחוז חפצי. (רפואה משלימה בסנטר רמות, אם זה מעניין מישהו) הגעתי לתובנה אותה אני רוצה לחלוק. נחזור לתחילת הסיפור. ישבתי בסלון ביתי הממוזג (סוג של…) משהו לא הסתדר לי, עדיין היו לפני מספר אופציות לפתרון.

אז מה קרה כאן?

המתח המזערי מנע ממני לראות את המובן מאליו – בשלט לרכב יש את כל מה שאני צריכה. העובדה שבדרך כלל צמודים אל השלט המפתחות של המשרדים, מנע מממני את שיקול הדעת של העובדות. ואם אני מבינה איך המתח הקל עיוות את התפיסה שלי, על אחת כמה וכמה אסור לי להתיימר לשפוט איך מישהו בנסיבות הרבה יותר מפחידות ומאיימות עלול להגיע להחלטות מעוותות שלא עולות בקנה אחד עם המציאות. כשאדם צריך לפעול תחת לחץ צל הרים עלול להיראות כהרים, ותולעת יכולה להפחיד כמו נחש קוברה. קל מאד לשבת על כורסה ולחשוב שאני בטח הייתי פעולת אחרת, הייתי מצליחה להבחין בין עיקר לטפל ולשפוט את המציאות על פי הנתונים האובייקטיבים. אני בספק גדול.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

"כעס הוא חומצה שיכולה לעשות יותר נזק לכלי בו היא מוחזקת, מאשר לכל דבר אחר עליו היא נשפכת" משהו לקחת איתך…יהודית משתפת אתכן האם טיפול רגשי עלול להזיק ? בואו נדבר על זה! יהודית שולם משתפת בזוית אישית יהודית ואקטואלית מילה בונה, מילה הורסת