אני אמא למשפחה ברוכה, אנחנו אחרי 3 ימי חג ושבת, יום כיפור עם כל ההכנות לסעודות שלפניו ולאחריו ועכשיו מגיע שבוע של של חג + שבת אח"כ שצמודה ואני מרגישה שזה מלחיץ אותי. אנחנו נהיה כמעט כל החג בבית, אני אוהבת להיות מאורגנת, להגיע בזמן ובנחת, אוהבת שיש מגוון גדול של מנות ושהכל מבהיק ומצוחצח. פתאום רק המחשבה על זה משתקת אותי. כמה אפשר לעמוד ולבשל אחרי כל מה שעשינו כבר. לצערי אין לי כ"כ אצל מי להתארח אז אל תציעי את זה כאופציה. אשמח לטיפים להקלה עם תחושת העומס. תודה!
היי יקרה!
התחברתי מאוד לשאלה הפרקטית והמעשית שלך. אני מאמינה שברמות מסויימות כולנו מזדהות עם חלק מהתחושות שלך: עומס של חגים ויציאה מהשגרה וערימות של מטלות בהחלט יכולים לגרום לתחושת לאות כבדה ואפילו סוג של אימה וקיפאון מול כל מה שעוד ממתין לביצוע.
אז מה אפשר לעשות?
- לעצור לנשום ולדאוג לעצמך לזמן איכות אישי לפחות 3 פעמים ביום
גם אם נראה לך שאין לך זמן, גם אם את חושבת שיכולת להספיק הרים וגבעות בזמן הזה – את עוצרת לפחות 3 פעמים ביום לאתנחתא יזומה שתעשה לך טוב. מדובר על משהו באמת לעצמך: קפה שאת שותה לבד בשקט בלי שמושכים לך בשמלה, שוקולד ששמרת לעצמך בארון ואת נהנית ממנו בלי פרטנרים קטנים וחמודים, אולי לצייר איזה רבע שעה בשקט, אולי לנגן, אפשר לקרוא פרק מספר שאת אוהבת – לא משנה מה. משהו שעושה לך טוב. חלונות הזמן האלה בהם את דואגת לעצמך משחררים לעולם את הידיעה ש"יש פה אישה שדואגת לעצמה" ולכן בעז"ה, כנגד את תקבלי משוב מהסביבה שתדאג לך גם - להבין שאת שלימה ולא מושלמת
מושלם יש רק אחד – וזה רבש"ע. כמעט בלתי אפשרי להיות מושלמת ולהגיע לחג עם סל הכביסה ריק לגמרי, עם ערמות של עוגות מוקפאות במנג'טים, עם 8 סוגי מנות אחרונות, 7 סוגי בשר ודגים. תנסי לשחרר. להבין שהערך העצמי שלך לא תלוי בכמה ואיך הכנת. את בשלב שיש לך ילדים קטנים שבטח נהנים ממזון בסיסי ואיכותי. תנסי לוותר איפה שרק אפשר ולנשום בינלבין. בבית כמעט אין אפשרות שהוא יהיה כמו תצוגה מבקהילה. תמיד מישהו מנגב ידיים במגבת הנקייה שהכנת ומטפטף קצת קודם על הרצפה. מישהו רק שותה ורק משפריץ על המראה. נסי לשחרר ולשמוח שיש מי שמלכלכך. את שלימה מאוד. לא צריכה להיות מושלמת. - להחליף את המילה 'רוצה' ב'בוחרת'
אמנם אנחנו לפני סוכות אבל ח.מ.ץ. כזה תמיד צריך לבער: את המילים חייבת. מוכרחה. צריכה. ממליצה לך להוציא מהלקסיקון ובמקומם להכניס את המילה "בוחרת" – מה את בוחרת לעשות? תנסי להרגיש מה הלב מאותת לך – הוא יודע הכי טוב מה נכון לך. מומלץ להקשיב לו. המילה צריך היא מכווצת והיא עצת היצר הרע. כשמתאמנים על השריר של "לבחור" רואים ישועות גדולות. זה חלק מתהליך גאולה. באחריות. גם בדברים שלכאורה "צריך" להכין כמו אוכל וכביסות נסי להכניס בחירה: איזה מרכך את בוחרת להכניס למכונה, איזה כביסה את בוחרת לעשות קודם. זה אולי יראה לך מצחיק ומשונה בהתחלה – אבל השינוי להפגת הלחץ מתחיל בדברים הקטנים. - תפילה – לפני ואחרי הכל
אני מתכוונת לא רק לתפילות המסודרות אלא לכל המילים הקטנות מהלב. נסי להכניס כמה שיותר שיח עם הקב"ה במילים שלך מהלב. שיחה של הודיה ולא רק בקשה: תודה שיש לי משפחה להכין לה אוכל. תודה שיש לי רצפות לשטוף (גם אם הן לא שלך), תודה שאני חיה, שאני בריאה, תודה על מסלול החיים שנתת לי. במקום להגיד "אין לי כח" בקשי "תן לי כח" לכל המטלות והמשימות שמחכות לך. בקשי שהתיבול יהיה מוצלח וערב לחיך, שהעוגות תצלחנה ושתשרה הברכה במעשה ידייך.
מאחלת לך חג מלאה שלווה שמחה ונחת, שתשכילי לעשות בחירות נכונות וליהנות משמחת חג אמיתית ומרוממת
איתך בתפילה לגאולה שלימה לכלל ולפרט
רותי
מאמנת רגשית הוליסטית
לשליחת שאלות למענה במדור, תגובות והארות כיתוב לי: [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:
השאלה הכי בוערת: איך כאמא עובדת אני מצליחה לחוות את חופשת הקיץ של הילדים?
איך מתרוממים מדימוי עצמי נמוך? | רותי איזנטל
"אני לא תמיד במקום הראשון אצל בעלי, יש מה לעשות עם זה?" | רותי איזנטל
"רותי! סיטואציות אפשריות בחופש מלחיצות אותי! איך אפשר לנשום ככה?"
הפרנסה שלנו עלולה להאבד, איך אני אמורה להתמודד רגשית? (חלק ב') | רותי איזנטל
