הלו, מי שם? זה כן באמת! / חנה מייערס

הטלפון צלצל ומספר לא מוכר הופיע על הצג.
למדנו לזהות כבר בע"פ את כל המספרים הנחוצים לנו-
של הווצאפ הבית ספרי, של דבר המנהלת, את זה האישי של הח'תיות ואת זה הלימודי של
כיתות ז-ח וגם את של א-ב-ג וגם שיננו את של הת"ת, זה הכללי וגם את זה עם הקוד האישי,
ויש גם כמה של הישיבה, האחד של ההודעות הכלליות ועוד אחד לשיעורים ועוד אחד לעדכוני
שעות חברותות והגרלות ביניים,
שכחתי משהו?
לכן התפלאנו לגלות מספר חדש על הצג! זה היה מרגש והתחילו ניחושים פרועים לגבי זהות
המתקשר בר המזל שהצליח להשחיל שיחה בין השיעורים המצלצלים
זו לא יכולה להיות חברה שרוצה לצאת להליכה (היא גרה מחוץ ל100 מטר) וגם לא השכנה
לברר אם יש ביצים (היא מתארת לעצמה שאין)
וגם לא בקשת צדקה – לא בגלל שאין צורך אבל הקנסות מכסים את הרווחים וגם לא חבר
שרוצה לבוא לשחק (מי רוצה להסתבך עם הרווחה?)
בקיצור מה שהיה איננו עוד ושיחות מתקבלות רק מחברות וואצאפ משגשגות אשר הפכו את
התקשורת בין בני אדם לשיחות קטועות ומשובשות קו
אשר תמיד במילה הקריטית מתיישב לו צליל ממתינה של וואצאפ חשוב יותר.
טוב, לא נלאה אתכם בפרטים, זו היתה פשוט – הגננת!
ככה בלי הקדמה, הרימה טלפון ידידותי וביקשה לדבר עם הילדה )אז זה אמיתי הבדיחה
שמדובר בכלל בשיחות מסוג שימור לקוחות?
ורק עדכנה את האח התורן שהיא תרצה לדבר גם עם אמא אחר כך. תכף נלחצתי וחיכיתי
במתח לתורי
מה היא רוצה ממני? שילמנו דמי שכלול השתתפתי באסיפת אמהות שהיתה בחנוכה
וישבתי בשקט על הכסא הפצפון תוך שאני מקשטת בדבקות את הציור שיינתן לבת שלי
למחרת,
ממש השתדלתי לא לצאת מהקווים אפילו שהיה כבר נורא מאוחר והגננת בלבלה אותי עם כל
הסדר יום שהיא הסבירה תוך כדי.
מה אומר ומה אדבר, סימנתי לבת שלי את כל התשובות הנכונות (תגידי שאנחנו לא יוצאים
מהבית בכלל!!! תגידי לה שכבר קנינו מסיכות ושבכלל לא משעמם לך כי אמא עושה קיטנה)
בסוף זה היה מצוין כי ממילא הפעוטה הביטה הלומה בשפופרת ולא הוציאה מילה וככה יצאנו
ידי חובת משרד הבריאות והחינוך גם יחד.
ואז הגיע תורי, מיד סיפרתי לה כמה הילדה מתגעגעת אליה ולריכוזים שלה בגן
(היה נראה לי שלפעמים היא באמת מתגעגעת, אז על האופציה שאולי זה באמת)
אני לא בטוחה עד עכשיו אם בגלל זה קרה מה שקרה בהמשך אבל אין לי כבר אפשרות לבדוק
ושום דרך חזרה לשנות את הגזירה
הגננת הודיעה לי בחגיגיות!!! שממחר- כן, ממש ממחר, היא הולכת להשאיר לפציינטיות
הצעירות שלה — ריכוז! עוד אחת עלתה על השיטה, ואני- אנה אני באה!
זה אומר שעד מחר! צריך להשיג קו טלפון חדש! איך אני בדיוק מספרת את זה לבעלי? למה
היא לא דברה איתו ישירות?
בגלל שאני תמיד מטפלת לה בסנדוויצים בכינים ובהחזרת התיקיה אחרי שבת, זה אומר שגם
זה עלי?
או שהיא שמעה כבר מהקטנה שהוא עושה תמיד את הספונג'ה בשישי ולכן ריחמה עליו?
אז מה אני עושה עכשיו? תגידו, מה?
ואיך אני זוכרת את המספר החדש שקיבלתי, כבר לא נשאר לי מקום לרשום מספרים על היד!
אני לא מעזה לרשום על פתקים כמובן כי אחת דינם להיאבד
אז אולי נעבור לקירות? ממילא זה נראה שההסדר הזה הולך להישאר עוד הרבה זמן,
וכרגע זה הרבה יותר חשוב משעון או תמונה
ממילא איבדנו כבר מזמן את חוש הזמן (וממילא לא צריך לעשות מערכת אז למה זה משנה?)
ונמאס לראות בסלון את אותה תמונה, כבר חודשיים
זה ממש רעיון, ככה יהיה הרבה מקום
צריך לזכור לרשום שם גם את קוד הכניסה של הגן הספציפי שלה למען תשמע דווקא את
הגננת שלה ולא חלילה ריכוז של גן אחר,
מי יודע, אולי שם מלמדים עכשיו על חגים אחרים או פ"ש של שבוע אחר חלילה?
והן כאלו נשמות רכות וסופגות
טוב, לא נאכל השבוע ביצים ונרכוש קו חדש. עניין של סדר עדיפויות.
אבל רגע, משהו לא סגור לי פה-
הגננת לא ציינה מי ישב עם הילדה להקשיב לריכוז שלה,
היא באמת חושבת שהילדה תשב על כסא קטן בידיים שלובות ותבהה במכשיר?
מישהו צריך לתמוך בה ולהסביר לה מה קרה לגננת ואיך זה שהפכה לבלתי נראית!
כמין בת קול מן השמים המעבירה את ספורי התנ"ך בדרמטיות וללא אמצעי המחשה הולמים
מקווה שהמפקחת לא עושה לה ביקורי בית אצל הקטינות שבחסותה, מסתבר שהיא לא היתה
עוברת.
אז תעזרו לי רגע לעשות את החשבון-
עם זו של א' אני צריכה לשבת כפול 5 שיעורים, עם המתבגרת צריך לשבת על רעיונות למדורים
של העיתון הכיתתי העומד לרדת לדפוס (צל"ש למורה!)
כולל עיצוב גרפיקה וכמה מתכונים עסיסיים למדור בישול
עם הבנים אני לא יושבת ממש בשיעורים אלא בעיקר בהפסקות
אז הם א ו כ ל י ם! והרבה! בכל ההפסקות! של כל השעות!
וזה כפול המון שעות כי זה לוקח זמן לחשוב מה להכין שלא יגידו שזה כבר משעמם
אבל לא מידי מקורי כדי שיהיה אכיל
ואז צריך באמת להכין וגם להגיש בדיוק חם וגם לפנות ולשטוף כי הם יעשו את זה ממש "עוד
רגע" ואני לא אוהבת לפגוש אותם כלים 3 ימים בכיור
ואז כשהכל פיקס, אני מתחילה לתכנן את ההפסקה, אופס, את הארוחה הבאה…
ויש את הקטנה שהמטפלת עוד לא פתחה לה שעת האכלת הגרבר בגירסה טלפונית (חבל!)
אבל גם היא זקוקה למעט זמן איכות כפול מספר הטיטולים הרטובים ומנות הקרב שיש להאכיל
אותה בהם מידי פעם
ומה עם זמן איכות לבעל? מאד משתדלת לא להפריע
אז מה נשאר??? תוסיפו את שעת הריכוז המרתקת עם הקטנה (לא הכי, זו של הגננת)
ומתי יהיה לי זמן איכות עם איזה כוס קפה הפוך ושורה של שוקולד?
רגע, עכשיו עולה בי מחשבה מלחיצה אפילו יותר-
אולי בכלל הסייעת תתקשר מחר להגיד לי שצריך גם לשבת איתה עם הוואצאפ פתוח לשעת
חצר?
ולעשות בכאילו שמתגלשים ומושכים בשיער ומשחקים בחול בסלון???
לא!!! הן לא עושות לי את זה! אני מתפטרת…
יאללה כל המורים, המורות גננים וגננות, אוהבים אתכם ומעריכים עד השמים ובחזרה
נראה לי נצא כולנו ממחר להפסקה!

לתגובות ניתן לשלוח גם למייל וגם להגיב מטה: [email protected]

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

זה לא סתם קורה. זה קורונה / אורה כהן לשקר אין רגליים אבל תלתלים יש לו / שירה אנטוורפן טובי שטרן משתפת מהמלונית: ברוכים הבאים לחוויה(?) / פרק א' בואי לצחוק אחרי יום מתיש: אם את אופה עוגיות עם הילדים, מכינה איתם יצירות ואוהבת אותם 24 שעות ביממה – הפוסט הזה לא בשבילך חסכנות זה בטבע שלי | אלישבע רז