לא על הפה לבדו | ש. רוזן

שמעתי בשם הרב שלי הי"ו פלפול נפלא: המילה "מציאות", כשמה כן היא. מצוי, שריר.
המושג "שכל" הוא מושג מופשט, לחלוטין לא מתייחס למוח ותאיו האפורים.

התורה, היא, המציאות בעצמה. והשכל, עד כמה שניתן לתפוס אותו בגוף החומרי שלנו, ובהבנתנו המוגבלת, הוא למעשה קיום התורה, רצונו יתברך.

על אברהם אבינו נאמר "ויחבוש את חמורו". "חמור" – לשון חומר, התעלה מעל החומריות, כמין רכב עליה, שאף היא-שימשהו ברוחניות. עליו כתוב שכליותיו למדוהו תורה. אברהם אבינו, אבי האומה היהודית(ראשית, כבר אמרנו?) הוא הכי קרוב ל"שכל" בהתהוות.

ככל שהדבר הוא תלוש חומריות – כך הוא מצוי ברובד העמוק יותר של השכל.

אברהם מייצג חסד: זוהי מידתו. זוהי מהותו. אחר ניסיון המילה, בחולשתו, ובחום הקופח, הכניס אברהם אבינו אורחים. היה זה רצון בוראו, זה מה שהורה לו שכלו – וממילא גם זה היה רצונו. וניסיון העקדה, שהוא הקשה ביותר בו נתנסה – היה נראה לכאורה הדבר הכי לא הגיוני, שההבנה לא מסוגלת לתפוס, שה"שכל", אף של אברהם אבינו, היה מורה לו את ההיפך.

אבל… ככל שהדבר רוחני יותר כך מוגדר כ"שכל". כלומר, אף אברהם אבינו הבין ששכלו מוגבל אל מול רצונו יתברך, וזהו גם "בטל רצונך מפני רצונו"; רצונו האמיתי של אברהם היה ביטול רצונו שלו מפני רצון ה'. עכ"ל.

*

בבין המצרים אירע מהלך שהוא היפך התכלית, כאשר שיאו הוא תשעה באב. היום שנקבע לבכייה לדורות בעוון המרגלים. על זה גם, אומרת הגמרא, במגילת איכה, פרקים ב, ג, ו-ד מסודרים בסדר האל"ף-בי"ת כאשר האות פ"א קודמת לעי"ן, בשל המרגלים, שהקדימו פה לעין.

אומר ר' משה שפירא זצוק"ל: "איכה" פירושו בלתי אפשרי, תלוש מציאות. ועל זה מתרצת הגמרא "מפני מה לקו באיכה", הלקות היתה שזה הגיע עד ל"איכה", עד למצב שהוא מחוץ לכל מסגרת מערכתית שקיימת בעולם, שעליו תוהים "איכה"- כיצד אפשרי הוא הדבר.

ומסביר ר' משה, שהכוונה היא לא ששיקרו המרגלים, שאז- היו משתמשים בפיהם לבדו. ובכל אופן, כשמקדימים את הפה לעין, רואים מציאות אחרת, את זו שממילא נוצרה ע"י הפה. "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה"- ע"י ההסתכלות ב"אלה", מגיעים ל"מי" שבראם. ומעשה המרגלים היה בבחינת "ונדחת והשתחוית להם". בדיוק ההיפך. וזהו גם עניינו של החורבן, לקחת את הבית ולהחריב, לקחת את "מי" שברא "אלה" וחלילה להשמיטו ולהשאיר את "אלה" בלבד.

*

בפרשת מטות מצוי עניין הנדרים. דווקא עכשיו, במיוחד עכשיו, נעלה על נס את הברית הנצחית שלנו עם הקב"ה, באמרנו "נעשה ונשמע". ננסה ונשאף להיות מתלמידיו של אברהם אבינו, לרצות ולעשות רצונו יתברך.

כל המתאבל עם הציבור זוכה שלא יחווה צער פרטי, וזה עוד הדבר השולי שבעניין, שהרי ע"י זה, נזכה בע"ה לביאת משיח צדקנו, לגילוי המציאות האמיתית, למיצוי השכל.

ובאשר לדברי ר' משה שפירא, רק כאשר נדע וניווכח שיש מי שברא את אלה, נזכה לגאולה השלמה. ולוואי שנזכה.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מרים אפללו על פרשת ויחי – הברכה שבבועה ידע מיושם הוא נכס! / תמר פרנקו פרשת ויחי: מי כאן המנהלת? /מירי שניאורסון להיות אישה טוֹוָה/ הרבנית ימימה מזרחי מחילה תמידית | נפש האדם בפרשה | פרשת משפטים