לפעמים יש רגעים שבהם אנחנו מרגישים שהחיים סוגרים עלינו:
אחריות, עומס, אתגרים עם הילדים, חוסר ודאות… יש תחושה שאנחנו עומדים מול גדר גבוהה מדי, חסומה מדי, ואין לנו אוויר לנשימה.
גם לנו יש יותר מדרך אחת להתמודד עם ה'גדרות' שלנו בחיים:
לדלג מעל, לזחול מתחת, למצוא פתח צד פתוח, ולפעמים לשבור אותה ולבנות מסלול חדש.
וזה בדיוק הסיפור שלנו כהורים.
יש לנו גדרות: עייפות, קשיים רגשיים של הילדים, מריבות בין אחים ועומסים רבים.
אבל תמיד יש דרך לעבור. לא אותה הדרך לכולם, ולא אותה הדרך בכל פעם.
בפרשת ויצא שקראנו השבת – יעקב אבינו יוצא מהבית, מהנוחות, מהידוע והמוכר, ונכנס למסע של צמיחה.
יציאה שמתחילה בלילה חשוך ובודד אחד של חוסר אונים, ומסתיימת בבניית משפחה, בית, ושבט שלם.
כמו יעקב גם אנחנו מזמינים את עצמנו לפעמים ל"ויצא" קטן:
יציאה מדפוס שמגביל אותנו.
יציאה מהרגל שלא מועיל לנו.
יציאה למקום רגשי חדש מול הילדים שלנו או עצמנו.
🧰 הנה כמה כלים שיעזרו לנו לעבור את ה"מחסומים":
* להחליף דרך
אם משהו לא עובד בחינוך. זה לא אומר שאנחנו הורים רעים. זה רק אומר שהדרך הזאת לא מתאימה כרגע. לא צריך להילחם, אפשר לחשב מסלול מחדש ולמצוא דרך. לנסות לעבור מלמעלה או מהצד הפעם.
* לשאול במקום להניח.
לפני שמפרשים התנהגות של ילד כ"מרד" או "חוצפה", נשאל את עצמנו: מה באמת קורה לו בפנים? מה הצורך שלו? למה הוא בוחר בדרך הזו?
* לתת שם לרגש.
ברגע שאנחנו אומרים: “אני רואה שקשה לך / שאתה מתוסכל” הגדר כבר נהיית חצי נמוכה. המשמעות של נרמול והכלה מסייעת לעבור את זה ביחד.
* לשמור על הצעד הקטן.
לפעמים הדרך היחידה לעבור היא לא בשבירה גדולה, אלא בזחילה איטית, יציבה ומתמדת של כמה סנטימטרים בכל פעם.
ובעיקר, להזכיר לעצמנו: אין דרך אחת נכונה. כל משפחה היא עולם ייחודי, וכל ילד הוא גדר עם מעבר אחר.
הלוואי שנצליח לזהות את המקומות והחסמים שמגבילים אותנו ולמצוא את הנתיב שלנו לעבור דרכם.
מעל, מתחת, מהצד…
או לבנות גשר ומסלול חדש לגמרי.
לפעמים יציאה קטנה מההרגל… יכולה ליצור נס גדול. ✨
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
