בימים ההם זה היה מתאים.
כל מיני שירי מסורת שונים, שאת זוכרת במעומעם מהגן של עצמך והעמעום לא מתבהר אלא רק הולך ועולה עם כל גמגום חדש של אחד הילדים. תכלס אל תכעסו עליי אם אני טועה בחלק מהמילים של השירים ההם של חנוכה. לדוגמה: חנוכיה לי יש, ??? לי באש.
מה זה בדיוק שם? קופצת? שומחת? (ככה אביגיל שלי טוענת) דולקת?
הייתי ילדה.
והילדים שלי ילדים.
וגם אף אחד באמת לא יודע מה מגמגמים שם. ביננו – אני חושבת שגם לא הגננת. או הילדה ששרה בטייפ.
בזמן הזה הכל אחרת.
העולם השתנה. עוד כמה שנים לא יהיו רלוונטים גם הפקקים האיומים האלו של לפני- אחרי הדלקת נרות. כל המכוניות יהיו רחפות שעפות בשמיים. עומס בנתיב? עבור לנתיב מעל.
אז קבלו: אני פותחת עצומה לשינוי מילות השירים. אשמח לחתימותיכן.
ולא בגלל שאני לא אוהבת אותם. חשוב לי להדגיש. זה פשוט עצוב לי, אבל כבר אף אחד מהילדים שלי לא מבין אותם.
ואלו השירים – משפטים, של הימים ההם…
פחות רלוונטיים בזמן הזה:
שיר מס' 1:
"יש לי סביבו-און מדבק ומעץ, מתי שייתייב-א-ש איתו אשחק"
נו באמת ר' אלתר. באמת.
אתמול הסתובבתי בסופר, עם הקטנטונת שלמדה את השיר שלך. חיפשתי לה סביבון פשוט כזה, אמיתי. עם משולש למטה, וגוף מרובע בעל ארבע אותיות נ ג ה פ. עם מקל למעלה שמסובבים ואז זה נופל על איזה אות שיוצא, ומנחשים ומשחקים אלף משחקים.
מדבק ומעץ, בקיצור.
אבל לא היה.
ריבונו של עולם איפה כל סביבוני הילדות שלי נעלמו?
הכל עגול כל כך, מלא בשכבות, זורח, עם מתקן שלוחצים עליו והוא מתנתק ומסתובב, עם נצנצים ואורות בכל הצבעים, ובמקום האותיות יש פו הדוב! או שירים בסינית! אז מה אם הזמנתם את זה מעלי אקספרס. תתאמצו קצת יותר, תתאימו את הנושא!
אז בבקשה ר' אלתר. אין דבק. אין עץ.
יש לי סביבון מפלסטיק שמדבר סינית. אולי.
שיר מס' 2:
"יאאאחד בלב אחד נתחבר לאבוקה אחת…"
אז זהו שהיום כבר יש מודעות עליונה לזהירות מאש בקרב צוציקי הגן, שהשורה הזו כבר לא רלוונטית וממש מטיפה לסכנות. אש אש אש חם חם חם… גננת שתשיר את המשפט לילדי הגן מסתכנת במעצר על תנאי.
מספיק ילד אחד שיפרש את זה לא נכון. נתחבר לאבוקה אחת? השם ישמור. קונוטציה מזוויעה ומסייטת אימהות וילדים.
תעשו טובה, תחליפו את השורה הזאת. לא משנה למה. עוד יוציאו כתב אישום על מי שכתב את המשפט הזה.
שיר מס' 3:
"סו-א-ו-פגניות נאכל גם לרוב"
איזה סופגניות נאכל, ואיזה לרוב.
כמה שטיפות מוח בנו על זה? כבר אופים בתנור סופגניות מרוב שאיבדו את הפואנטה. במקום שיהיה מלא שמן כמצוות החג. ועוד מקמח כוסמין. או מלא, והריבה… ריבת חמוציות ללא סוכר או ממרח חרובים. ובמקום אבקת סוכר מפזרים קינואה או גרעיני ארכפדלוס לא קלויים (אין כזה דבר אבל דלגו).
רק חסר – מוגש על מצע של חסה ועלי בייבי.
גזרים לא יזיקו.
לא ברור לי בכלל, ואפילו איינשטיין לא יידע לענות על זה, איך סופגניה קטנה חמודה מסכנה שלא שוקלת בעצמה 150 גרם, משמינה אותי בשני קילו. יש פה כמה חברות זרעי ציה שעושות כסף על חשבון אבקת הסוכר. זה ברור.
אפילו ערבי הלביבות המסורתיים- מטוגנים הפכו לקבוצות של שומרי משקל מזמן. זאת מביאה סלט ירוק וההיא אפיפונים משיפון.
עזבו. איפה הלטקעס של סבתא. איפה המופלטות. איפה הספינג'ים השווים ההם. איפה השמן??
בנרות חנוכה. שמן מזיתים. (אם כבר ר' אלתר)
בקיצור, איזה סופגניות ואיזה לרוב. להשמיד את המשפט.
וכשסוף סוף דועכים השירים והסביבונים והמטוגנים, והכל מסודר או בלאגן אימים אבל שקט, זה הזמן להתקרב לשלהבות היפייפיות של החנוכיה, להביט בהשתקפות המרגשת של עשרות החנוכיות בבניין ממול, ולהודות באמת על כל הניסים האמיתיים שקורים בכל יום, כל היום.
ו… כן.
גם על הזמן שעבר, ולא יחזור שוב, והוסיף לנו הרבה משיכולנו לשער.
עכשיו רוצי להדליק שירי חנוכה!
של ר' אלתר… כמובן 🙂
זר לא יבין.
חנוכה שמח לכולן!
אורה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
5 תגובות
אני יכולה להעיד אבל שאצלנו עדיין אכלו סופגניות אמיתיות ולביבות אמיתיות וגם יש לי איפשהו עדיין את הסביבון האמיתי של פעם. אז כנראה עדיין לא נהרס אצל כולם 🙂
חחח כן בדיוק קבלתי תמונה מיואשת מחברה שנסתה להכין סופגניות אפויות מקמח מלא עם שמן זית. היא אמרה שסופגניות זה לא. אבל אפשר להגדיר את זה בתור עוגה בריאה עם ריבת פירות, אכילה.
איך נהנתי, אין מילים
אוי פשוט טור מקסים!!!!
תודה אורה האלופה
חחח.. חמוד ממש
אבל אצלנו עדיין יש ספינג' וסופגניות עם שמן וגם לביבות והכל מלא מלא שמן לא מתים מכמה ימים של מאכלים מטוגנים