קודם כל תהיי בן אדם.
לחברו.
זאת אומרת ,אם את רוצה לתת משהו משלך, שיהיה שלי שלך כזה כלל גדול כמו שהוא באמת,
אז תעשי מעצמך משהו.
בעצם – עזבי את עצמך. החברה שלך כל מה ששלך שלה. את מבוטלת. סגרי.
זה יותר חשוב אפילו ממה שיש לך מול הקב"ה. יותר מבין אדם למקום!
תלמידי רבי עקיבא? לא נהגו כבוד זה בזה… מתנגן לי השיר הזה של 'מיאמי ילדים' "אוהוי מ-פני
מפניי שלוי (שלא, זה בעגה אמריקאית:) נוהוגוי כובויד זה לוזיי"
כן אני מבינה שזה לא מובן 🙂
אבל זה בערך המנגינה המסורבלת שעולה לי במוח, כשאני מנסה להיזכר מה היה אי שם, בסמינר.
בסמינר מדברים המון. בכמויות. דוחסים ודוחסים כמויות של מלל, ושיחות, ושיעורים, והתחזקויות,
והרצאות וספיצ'ים בלתי נדלים. וזה נכון, כי אז כשמגיעה העת והמוח שלך מחוק לגמרי מלידה או
שתיים או שמונה, אז נשאר לך חלקיקון בגודל אטום לא קטלני, שמראה לך שעשו שם משהו,
בסמינר.
דיברו.
אבל עכשיו הזמן לעשות.
אז החלטתי לעשות הידוק נפשות. לקחתי את שלי – בעלי היקר, שלה – חברתי היקרה – ואח שלה
– אח של השכנה החמודה מצד שמאל שתי דלתות.
שלי שלך של אח שלך – הרי זהו כלל גדול בתורה. )כך אביגיל שלי שרה כבר שבועיים. תסבירי לה
את מילות השיר – היא תסתכל עליך בבוז ואת תפקפקי ממילא בזיכרון שלך:)
וזממנו יחדו שידוך.
והם נפגשו.
ונפגשו.
ונפגשו….
ונפגשו……
ואז זה ירד.
והנה נקודה חשובה:
גם נפגש ירד – זה שידוך!
ואם זה קורה- אין מה למרר בבכי ולאכזב הררי אכזבות. לא.
זה מקרב לאחד הנכון, זה נותן לה זמן להגדיר מה כן ומה לא. קצת תקווה, קצת אכזבה גם, נכון.
אבל – זה בן אדם לחברו, פשט. בלי לברבר יותר מידי ובלי 2000$ של שדכנית ובלי תרועות על
השידוך הגאוני.
רק זה.
אז אם זה קורה, וזה ירד, זה לא מונע ממך למחרת בבוקר לזמום את השידוך הבא. והבא
והבאים
כי מי אמר ששדכניות זה רק אלו שמצליחות לחתן?
שדכניות הן אלו שפשוט לוקחות את המהדק (שהדור של אבא שלי קורה לו שדכן) את הדפים,
ויאללה, סוגרות עליהן עם סיכה. לא הלך? אפשר להפריד.
אז קדימה.
הבה נעשה שידוכים, זה זמן מסוגל. וגם ממש עוד כמה ימים אפשר לשים מוזיקה בוורט:)
שלכן אורה
המשפט של השבוע:
שידוכים הם כמו מנגל. מנפנפים, מנפנפים… ועד שמוצאים אחד – הוא לא מוכן 🙂
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
