כל התוכן המעניין לאישה החרדית
שבת
|
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
|
15/06/2024

קצת מתחת לקו – פרק 8 | סיפור בבהמשכים

"אני לא בבית הבוקר. את רוצה שאבקש לשחרר את רחלי או את נחמי מהלימודים?" התאכזבתי. דווקא היום. מתי כבר ביקשתי עזרה? ידעתי שאלו רגשות שמציפים אותי מתוך לחץ. "לא, אימא. תודה. אנסה להסתדר כבר", אמרתי.
| קרדיט: shutterstock

שבת בבוקר.

אבא חוזר עם שלמה כשאני על הספה מסיימת תפילת השחר.

"מזל טוב לשולמית התינוקת", אומר לי אבא. החיוך שלו מרחיב את ליבי.

"את יודעת שהייתה לי דודה בשם שולמית?"

אני מופתעת. "לא".

"היא גרה בחוץ לארץ ונפטרה עוד לפני שנולדת והייתה עשירה מאוד. היו שמועות שהיא זכתה בפיס ההונגרי".

בפיס ההונגרי. אני עוברת להונגריה עוד היום.

"לזכות בפיס זה סוג של פיס", חייכתי לאבא ולשולמית. "אבל הנה. אני מחזיקה את הפיס בעצמי".

אימא הגיעה לסלון. "את רוצה להחזיק את שולמית?" אימא נראית מבולבלת.

"איזו שולמית?"

"זה השם של התינוקת".

"זה לא מדי דומה לשלמה?" אימא תוהה.

שולמית ושלמה. נכון. איך לא שמנו לב. מאוחר מדיי.

"שלמה זה מלשון שלמות, ושולמית זו בכלל ירושלים. אין קשר", אני חותמת.

ואבא מתחיל לשיר "ושמרו בני ישראל".

רחלי ונחמי פורצות הביתה בבת אחת.

"סימי קליין אמרה לנו שקראתם לתינוקת שולמית. איזה שם יפה. השם שאני חולמת לקרוא לילדה שלי". בלי לחכות לתשובה היא נטלה את שולמית והחלה להצחיק אותה. "את התחלת לחייך בגיל חודש וחצי", ציינה אימא.

"אז אין לי סיכוי עכשיו?" נחמי התאכזבה.

"היא צריכה להתאמן חודש וחצי", המליצה רחלי.

"קידוש", הכריז אבא. והזכיר לי שעדיין לא עשינו לה קידוש.

***

מוצאי שבת.

"אני רוצה לעשות את הקידוש בבית הכנסת שלנו", הודיע שלמה.

"זה העניין שלך. אני בחרתי את השם", חייכתי. באמת לא ממש מעניין אותי מה ילך בעזרת הגברים.

אימא נכנסה לחדר. "מתי אתם מתכוננים לעשות קידוש? אבא אומר שאפשר לעשות בבית הכנסת "נווה תורה'". שלמה לא ענה.

אמרתי במקומו: "שלמה תכנן לעשות אצלנו. נזמין אתכם אלינו לשבת וגם את ההורים שלו". העיניים של שלמה רמזו משהו, אבל לא הבנתי את הפשר.

אימא יצאה. "את לא מבינה. אני מנסה לחסוך בהוצאות", לאט שלמה.

"כמה כבר עולה קידוש?"

"זה לא רק קידוש שכולל קוגל, אם אעשה ב'נוה תורה' אצטרך להביא גם הרינג והכול בכמויות, זה גם 'תיקון' שמקובל שאבי הילד מביא לכולל, ובבית הכנסת פה מקובל להביא יינות טובים. הכול עולה יקר".

"ולא שווה להוציא את הכסף שיש לנו על דברים טובים?"

"איזה כסף יש לנו, יש לך קופת חיסכון שלא ידעתי עליה?" שאל שלמה והנחית אותי באחת לקרקע.

"חני לא שילמה?"

"היא אמרה שיש לה שיק עבורך, אבל הוא אמור ללכת לדברים אחרים. אין לי יכולת להתנהג כגביר. 'נווה תורה' מכיל אנשים מכובדים. אני לא יכול להביא כמות קטנה של קוגלים. בבית הכנסת שלנו יש כ-15 מתפללים. זה משהו אחר". הוא צודק. לא אמדתי את ההוצאות.

"בדקת את המצב בבנק?"

"האמת, לא היה לי זמן". הוא נטל את הפלאפון והחל מחייג לשירות.

"רגע. לא שמעתי טוב. מישהו הכניס לנו 3000 שקל לחשבון, ועוד סכום נוסף".

הוא לקח עט מהשידה ופיסת נייר והחל לכתוב את הפירוט. "ביטוח לאומי הכניס לך מענק לידה. יפה. עוד בנק פועלים הכניסו 3000 שקל. מי זה בנק פועלים?"

"אולי איזה קרוב שלנו? נתת למישהו את פרטי חשבון הבנק לאחרונה?"

"כן. אבא שלך ביקש". יצאתי החוצה.

"אבא, מי הפקיד לנו 3000 שקל בחשבון?"

"אה, הוא הפקיד 3000? איזה יופי. סבא ביקש ממני לתת לך מתנה לכבוד התינוקת החדשה".

"אבא, תודה", זרחתי.

"תגידי לסבא", הוא המליץ.

"ברור", הסכמתי. יש לנו כסף לקידוש. בא לי לצאת לקנות לשולמית בגד חגיגי. ראיתי בגד מתוק בחנות במרכז המסחרי. מעניין אם הוא עדיין נמצא שם. לא כדאי לי יותר מדי להתלהב מהכסף. חבל לבזבז אותו. מי יודע למה נצטרך אותו.

"אני חייב לגמ"ח של הכולל 2000 שקל", אמר לי שלמה וקטע באחת את החלומות שלי.

 

***

שלושה חודשים חלפו מאז ששולמית הגיעה והכניסה אור לבית. אני יודעת שחופשת לידה מונה ארבעה עשר שבועות, אבל כדאי כבר להתכונן. החלטתי להתקשר לחני. היא הרימה מיד את הטלפון.

"מזל טוב", היא שמחה איתי. "אמנם באיחור אבל טוב מאוחר מלעולם לא", קבעה.

"התקשרת בגלל המטרייה, נכון?"

התבלבלתי. "איזו מטרייה?"

"המטרייה שהשארת פה. כל יום אני שואלת את זיסי מתי אחזיר לך אותה. לא יוצא לי ללכת לכיוון שלכם", היא מתנצלת.

"זיסי?" אני שואלת.

"זיסי. העוזרת שלי. הגיעה אליי משמים אחרי שעזבת. זה היה נס. בתחילה קבעתי עם אסנת, השכנה שלך, עד שהיא בישרה לי שהתקבלה למשרת הוראה בבית הספר פה. ממש ברכה זיסי הזאת. אחרייך הייתי צריכה מישהי טובה במיוחד, ממש הודיתי לה' שמצאתי אותה". זיסי. כמה לא מתוק מצידה.

"ולא תצטרכי עזרה נוספת?" ניסיתי לכחכח בגרון כדי שלא תישמע הצרידות.

"ב"ה זיסי עוזרת לי מאוד. ואת צריכה לנוח. לא קל עם תינוקת ראשונה".

"יפה מצדך שאת ככה חושבת עליי". היא עושה את עצמה או רצינית?

"טוב, אם זיסי תצטרך לצאת יום אחד, אני כאן בשבילך", התבדחתי.

חני צחקה: "לא נראה לי שאשה בת 60 מתכננת תכניות בקרוב. זיסי מבוגרת מדיי בשביל הרפתקה כזו".

שתקתי בהלם.

כנראה היא תפסה את עצמה: "אבל אם אשמע על גננת שמחפש עובדת אני אמליץ עלייך בכל פה". סוף סוף. קלטה עניין.

"בהצלחה", איחלתי לה בשקט. שלא תשמע את הדמעות.

***

הטלפון מצלצל. אסתי על הצג. בדיוק היא! אבל אני חייבת לדבר עם מישהי.

"עד היום חשבת שהפרנסה שלך תלויה בידי חני. עכשיו תרגישי שהיא תלויה בידי הקב"ה. יש לו יותר אפשרויות מאשר לחני", אמרה אסתי. ואפילו שידעתי שהיא לא במצב שלי, הדברים שלה ניחמו אותי.

"תראי, לך יש בעיה לקנות לתינוקת ביגוד, וגם לי יש בעיה לקנות ביגוד. לך יש תינוקת ולי יש כסף". שמעתי את הכאב בקולה. לא ידעתי מה להגיב.

"בדיוק היום המזכירה שלנו התפטרה. שילמו לה 2700 שקל למשרה חלקית, והיא רצתה 3000. היא הודיעה שהיא עוזבת. שאלתי אותה אם ה-300 שקל יעשו לה את ההבדל. והיא אמרה: 'אני לא עוזבת בגלל ההפרש של ה-300, אלא רק מהסיבה שלא הסכימו לתת לי את זה. אני מרגישה שלא העריכו את העבודה שלי'. לכל אחד יש את הקשיים שלו".

הרגשתי מעודדת. היא צודקת, אסתי. יכול להיות שמישהי אחרת במקומי הייתה מתעצבנת עליה, שכך היא מדברת ממגדל השן המוזהב, בכל אופן התנחמתי.

"לקב"ה יש באמת הרבה אפשרויות. רק צריך להאמין בו".

כששלמה חזר סיפרתי לו על השיחה עם חני. הוא הצטער בשבילי, אך ניכר שלא אכפת לו יותר מדיי.

"גם ככה העבודה לא התאימה לך פיזית", הוא אמר. הקביעה כבר עצבנה אותי. החלטתי לעבור הלאה. סיפרתי לו על דבריה של אסתי, ועל המזכירה שעזבה לא בגלל כסף אלא מחוסר הערכה.

"את לא רוצה לנסות להיות במקומה?" הוא שאל.

"להיות במקום של מי?" לא הבנתי.

"להיות במקום המזכירה ההיא".

"די לי בחוסר כסף. אתה רוצה שאעמוד במקום של חוסר כבוד?"

"לא הבנת. אני מתכוון שתשאלי את אסתי אם את יכולה למלא טכנית את המקום של המזכירה ההיא. הם הרי מחפשים עכשיו מישהי, לא?"

"אתה צודק", התפעלתי. "אבקש מאסתי שתמליץ עליי".

***

"בטח שאמליץ עלייך", הבטיחה אסתי.

"אני חייבת שתביאי לעבודה פה קצת ריח של עוגות".

"אמרת שאת בדיאטה מתמידה", הזכרתי לה.

"אמרתי", היא חזרה אחריי.

"אני אמליץ עלייך, אבל תדעי שהמעסיקים פה די קשוחים. יש להם דרישות, עובדים פה תחת לחץ. זו חצי משרה משמונה עד אחת, ואמרתי לך, הם משלמים פחות מ-3000 שקל".

"אני צריכה עבודה", אמרתי לאסתי. "ואני לא מפונקת".

"אני רוצה לכתוב לך את קורות החיים שלך. את יודעת מחשב?"

אני יודעת מחשב מעולה. יש לי מוסר עבודה גבוה. ויש לי תינוקת. איפה אשים אותה?

***

יום המחרת נשא אתו בשורה. אסתי התקשרה על הבוקר ממספר לא מוכר.

"אני מדברת מהעבודה. הבוס מזמן אותך לראיון עבודה. נראה לך שתוכלי להגיע עוד היום?" איפה אשים את שולמית?

"בטח שאוכל. מה הכתובת? אתארגן תוך שעתיים בערך, בסדר?"

"אין בעיה. אל תילחצי. אומר לו שתגיעי במהלך הבוקר. ממילא המזכירה הקודמת עובדת פה עוד חודש נוסף".

התקשרתי לאימא.

"אוכל להשאיר אצלך את שולמית?" אימא אוהבת תינוקות. היא בטח תשמח עם ההצעה.

"אני לא בבית הבוקר. את רוצה שאבקש לשחרר את רחלי או את נחמי מהלימודים?" התאכזבתי. דווקא היום. מתי כבר ביקשתי עזרה? ידעתי שאלו רגשות שמציפים אותי מתוך לחץ.

"לא, אימא. תודה. אנסה להסתדר כבר", אמרתי.

"להתראות ובהצלחה", איחלה אימא בחום.

אין ברירה. השכנה בקומה מתחת מפעילה פעוטון. אני לא אוהבת להשאיר את שולמית בידיים זרות.

דפקתי על הדלת החומה: "אני צריכה לצאת בדחיפות, היא תוכל להיות אצלך הבוקר?" שאלתי.

דבורה חככה בדעתה רגע, ואחר אמרה: "תראי, בדרך כלל אני לא מכניסה לא קבועים. זה משבש את המערכת של הילדים. הם לא רגילים. אבל אני רואה שאת מאוד צריכה היום. זה בסדר. יש לך הוראות מיוחדות? היא אכלה?"

אכלה! מה היא תאכל בזמן הזה? הלחץ מטשטש את המחשבה שלי.

"אני אתן לה עכשיו לאכול, אחר כך היא תישן בע"ה".

"אם היא תקום ותבכה אני אתן לה מטרנה. בסדר? תביאי לי בקבוק".

היא צודקת. מקווה שהיא לא תעשה בעיות עם המטרנה. אני מאמינה בקב"ה שאם הוא שלח לי עכשיו את הריאיון, זה מה שאני צריכה לעשות.

"אוריד לך בקבוק. תודה מאוד". הגשתי לה את שולמית וקצת התחרטתי שחיפשתי כל כך מהר עבודה חדשה.

ישבתי במשרד הממוזג בראיון עבודה כשמחשבותיי עם שולמית.

"מהן ציפיות השכר שלך?" שאל מר צוויג. לא חשבתי על זה. זו שאלה מתקילה. המזכירה הקודמת עזבה כי לא שילמו לה 3000. רגשות מעורבים. מצד אחד אני רוצה עבודה. אני חייבת להתפרנס. מצד שני שולמית הקטנה צריכה את אימא שלה.

"הציפיות שלי הן 3000 שקלים", עניתי. מקווה שהרעד בקול לא נשמע.

"אני שומע. ואת אומרת שאין לך ניסיון במזכירות, נכון?"

"במזכירות לא, אבל במחשב כן". אני כנה. מה שנכון נכון.

"בסדר גמור. תודה. נחזיר לך תשובה בעזרת השם עוד השבוע".

"תודה", מיהרתי לומר ויצאתי מהמשרד. אסתי חיכתה לי בחוץ עם כוס ברד.

"את צריכה את זה", חייכה.

"איך היה?"

"מלחיץ", עניתי. לא רציתי לספר על ציפיות השכר. התחלתי לשתות בלגימות קטנות מהקש.

"לדעתי הוא יקבל אותך. אין לו ברירה. המזכירה הקודמת לא תסכים להישאר. היא אמרה לי בסוד שהיא כבר מצאה עבודה חדשה משתלמת יותר ורק לכן היה לה ביטחון עצמי להתעקש על השכר".

הוקל לי. לא רציתי לקחת משרה של מישהי אחרת. חשבתי שאולי הפרישה היא רק איום כדי שייתנו לה יותר כסף. עכשיו כששמעתי שהיא מצאה עבודה, הבנתי את המניע.

"אני חייבת למהר לשולמית", נזכרתי פתאום. הרגשתי נקיפות מצפון ששכחתי אותה לרגע.

"הריאיון נמשך רבע שעה. עוד לא עברה חצי שעה מאז שיצאת מהבית", הזכירה לי אסתי.

"את דואגת יותר ממה צריך. בטח היא ישנה. לכי לראות שאני צודקת". פינתה לי את הדרך.

"אני חייבת לך תודה, אסתי", אמרתי.

"אני חייבת להמשיך לעבוד, שלא יפטרו אותי בסוף", היא התחמקה מהמחמאות ורצה למשרד.

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים

הפתעה בפנים: משפט מוטיבציה בשבילך | ז' סיון תשפ"ד

לפני 2 ימים

|

0

בהשקעה הנאמדת ב- 6 מיליון ₪: מותג האופנה RESERVED מגיע לראשונה לירושלים ופותח סניף דגל בקניון עזריאלי ירושלים

לפני 2 ימים

|

1

ארוחת צהריים עסיסית ומפנקת: מנת פסטה עם נקניקיות ברוטב עגבניות | חגית אור

לפני 2 ימים

|

0

השבת של ורד, השבת של נעה - השבת שהשיבה את שלה | אפרת ברזל

לפני 2 ימים

|

0

להאחז בפרשנות חיובית: כך תוכלו להמנע מכעסים מיותרים | יפית שטרית

לפני 2 ימים

|

0

פעם התעוררתם מישהו אחר? | החיזוק היומי

לפני 2 ימים

|

0

עַכְשָׁו תּוֹרָה | אתי קצבורג

לפני 3 ימים

|

0

ראשל סקול בסרטון הדרכה חגיגי: כך תכיני סידור פרחים מרכזי לשולחן חג השבועות

לפני 5 ימים

|

0

עשרת הדברות בזמן מלחמה - למה השנה זה חשוב במיוחד? | סיון רהב-מאיר

לפני 5 ימים

|

0

קצת מתחת לקו פרק 12 | סיפור בהמשכים

לפני 5 ימים

|

0

נפלאות ההייטק החרדי: מהסמינר לתפקיד בכיר בחברת אינטל

לפני 5 ימים

|

2

קריספונים עשירים בחלבון לחג השבועות | שירלי קורן

לפני 5 ימים

|

0

הניה בל בטור מלא הומור: אז לחכות לשבועות או לא להיות?

לפני 5 ימים

|

0

הזמרת יעל כליפא בראיון מיוחד על קבלת התורה בכל יום מחדש: "שיר אחד מחובר יכול לעשות יותר מהרצאה שלימה" | מיכל ירושלמי

לפני 6 ימים

|

0

היא חזרה | מקבץ שירים מרגש מנשים חרדיות לנעה ארגמני שחזרה משבי חמאס

לפני 6 ימים

|

0

הפתעה בפנים: משפט מוטיבציה במיוחד בשבילך | ג' סיון תשפ"ד

לפני 6 ימים

|

0

כך ההודיה לה' גם מקדמת את הישועה וגם מכפרת עוונות | החיזוק היומי

לפני 6 ימים

|

0

גם את יכולה להנות מעור חלק וצעיר: קליניק חכמים על קמטים

לפני 6 ימים

|

0

כדורי גבינה משגעים בציפויים עשירים | הכנה וצילום: שושי סירקיס

לפני 6 ימים

|

0

תזכרו את הרגע הזה! | סיון רהב מאיר

לפני 6 ימים

|

0