יואב (שם בדוי), בן 12, הגיע לטיפול עם סימני חרדה וירידה חדה במוטיבציה ללכת למסגרת.
במהלך השיחות הוא סיפר שהמחנך שלו נוהג להשפיל אותו מול כל הכיתה: מלגלג על טעויות, מעניש בלי סיבה, ומתעלם ממנו כשהוא מנסה להשתתף ולענות.
כשאזר אומץ וסיפר להוריו, הם הגיבו:
– "נו באמת, הוא מחנך מצוין, אתה בטח מגזים…"
– "ומה אתה עשית??"
– "אולי אתה פשוט רגיש מדי."
יואב נסגר. הוא התחיל לפקפק בעצמו:
"אולי באמת אני מדמיין?"
"אולי זה מגיע לי?"
"אם אפילו אמא ואבא לא מאמינים לי, אולי משהו אצלי לא בסדר?"
בטיפול חזרנו לחזק את הקול הפנימי שלו. לזהות את התחושות, לתת להן תוקף, ולהאמין שוב למה שהוא מרגיש. רק אחרי זמן מה העז יואב שוב לדבר עם הוריו על מה שעובר עליו בכיתה.
אז איך אפשר אחרת?
הרבה הורים מופתעים לגלות שגם מתוך כוונה טובה- אנחנו עשויים להשתמש בגזלייטינג כלפי הילדים שלנו.
מה זה גזלייטינג?
גזלייטינג היא תקשורת שבה גורמים למישהו להטיל ספק בחוויה או בזיכרון שלו.
לדוגמא משפטים כמו:
"אתה סתם מדמיין."
"לא קרה דבר כזה."
"נו באמת, תפסיק להיות כזה דרמטי…"
כשילד שומע את זה שוב ושוב, הוא מפסיק לסמוך על עצמו, על מה שהוא מרגיש, חושב, רואה. זה מחליש את הביטחון העצמי ופוגע ביכולת לפתח אינטואיציה בריאה.
למה דווקא ילדים?
קל לנו כהורים לראות את "התמונה הרחבה יותר" ולזלזל במה שנראה לנו כקטנוני.
אבל עבור הילד כל חוויה רגשית היא עולם ומלואו.
הרב דסלר זצ"ל כתב שתסכול של ילד ממגדל לגו שהתפרק לו יכול להיות עבורו מקביל בעוצמה רגשית לתאונה או הפסד כספי גדול עבורנו.
כלים פרקטיים להימנעות מגזלייטינג:
1️⃣ תקף את הסיטואציה ולא את התחושה:
❌ "לא קר לך, חם היום!"
✅ "אני מבין שקר לך. רוצה לקחת סוודר?"
2️⃣ שאלות במקום קביעות
❌ "אתה סתם בוכה, לא קרה כלום…"
✅ "מה גרם לך להרגיש ככה? ספר לי…"
3️⃣ תנו תוקף לרגש גם כשאתם לא מסכימים איתו
🗣️ "אני רואה שזה תסכל אותך, גם אם לי זה נראה אחרת."
4️⃣ חזקו את הקול הפנימי של הילד
🪞 שאלו: "איך זה הרגיש לך?"
👏 ועודדו: "טוב שעצרת ושמת לב לזה."
5️⃣ הקשיבו למה שמסתתר מאחורי ה"שטויות"
👂 ילדים לא תמיד מדייקים במילים, אבל התחושות אותנטיות.
נסו אתם להפעיל אינטואיציה והקשבה מתחת לפני השטח למה שהם מנסים לומר.
אבי אברהם, יועץ ומטפל, מנהל מרכז חוזקות להתפתחות רגשית חברתית
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
