גם היא הייתה במעמד הר סיני, סיפורה של גרת צדק / מירי שניאורסון

שיתוף ב email
שיתוף ב print

בכל שבוע אני מביאה פה סיפור. סיפור מקבוצת המתגברות (אלמנות חב"ד), סיפור נפלאו"ת (נשים פועלות למען אחדות וקירוב לבבות) או סיפור מהקליניקה – ממחוזות הייעוץ והאימון העסקי. השבוע אביא סיפור גיור אמיתי עם שמות ומקומות מפתיעים ומנשאים בדיוק כפי שצריכה להיות ההכנה לפרשת נשא. זה סיפורה של לאה, אותה ראיינתי לאחרונה ברדיו. לאה היא גיורת בת שלושים וארבע, אימא לארבעה, אומנית ובעלת מיזם לקניות אונליין.

כבר בגיל צעיר הייתה פונה לבורא ומקבלת תשובות לבקשות שלה. בגיל חמש עשרה רצתה להתחזק באמונה וחיפשה דרך להגיע לכנסייה יותר רצינית. כך הגיעה לכנסייה לנוער, ושם התחילה לשמוע על המילה "יהודי". ואז הייתה נקודת המהפך – היא שמעה על כך שהיהודים הם השורשים והנוצרים הם ענפים, והרגישה שזה מסר מהבורא. היא תהתה מה עליה לעשות כדי להיות שורש ולא ענף. חיפשה אחרי יהודים כדי לברר, עד שמצאה ספר ילדים של חב"ד והתחילה לקרוא. היא רצתה להתחיל לקיים את הדברים שהבינה. בחג הסוכות הגיעה לסוכה ומאוד התרגשה. לאה לא ידעה שיש יהודים בלטביה (ריגה) מקום מגוריה. היא הבינה שעם ישראל תחת כנפי השכינה, ואמרו לה שאפשר ללמוד עברית בבית הכנסת. כך הגיעה לאה לאולפן גיור, זה היה ניסיון ראשון לקירוב. היא ידעה שבסיום הלימודים (עיצוב אופנה ואומנות) תרצה לעלות לארץ וחיפשה מקום להתנדב. לאה קנתה כרטיס טיסה והגיעה לארץ. היא הגיעה לקיבוץ שדה אליהו, ושם נכנסה לאולפן גיור. הלימודים ארכו שנה וזה היה האור בקצה המנהרה. החוויה של בית הדין לגיור – כמו יום הדין, כל הלב והרצון שלך שם, ולבסוף הם קובעים. לאה עברה טבילה עם חבורת בנות בירושלים ובחרה שם יהודי רשמי. היא למדה במכללת "אמונה", שם חגגו איתה את קבלת תעודת הזהות ובהמשך אף ארגנו לה את חתונתה. כיום היא נשואה ומתגוררת במעלות עם בעלה וארבעת ילדיה (ואחד בדרך).

לשאלתי מה היא חושבת על הגיור היא השיבה בנחרצות: "ללא זה, אין טעם לחיי". לאה שיתפה "תמיד הייתי אדם עם אמונה, אבל יש הבדל גדול בין אמונה נוצרית לאמונה יהודית. ביהדות יש הרבה יותר דרך ארץ ובנצרות זה שחור ולבן, כל דבר שקורה זה סימן שאתה רשע וחוטא, כל הזמן יש רגשות אשם. היהדות פירושה לראות את הטוב בכל דבר, והכול נעשה בהתקדמות קדימה, כדי לשוב למקור".

 

בחג השבועות נוצר לראשונה בתולדות העולם חיבור בין גשמיות לרוחניות. מתברר ששני אלו, להבדיל מאיתנו בני האדם, יכולים לדור יחד ואף חייבים – משום שהם משלימים זה את זה במימוש המטרה שלשמה נברא העולם. דווקא בחג השבועות מבין העולם שאי אפשר לחיות בנפרדות, וכל עוד הגאולה לא באה – נמשיך לחוות חיסרון, מצוקה וצער. כשה׳ יתגלה בעולם והרוחניות תתפוס את מקום הכבוד המגיע לה  – אזי גם הגשמיות תהיה טובה ומוצלחת. אז  אתם מסכימים איתי שחייבים גאולה שלמה עכשיו?

הכינו את הביכורים ואת הקורבנות (הוויתורים…) המיוחדים לכבוד הנס הגדול של הגאולה. כידוע מי שנחלץ מבית האסורים מביא קורבן תודה לבית המקדש. כך גם ביציאה מהגלות נקריב קורבן תודה ושמחה לכבוד הגאולה, ושם, בבית המקדש, נפגוש את התורה שקיבל משה רבנו בחג השבועות, את הבעל שם טוב ואת דוד המלך, ונחגוג חיבור משולש ומושלם תיכף ומי״ד (משה רבנו, ישראל הבעש"ט, דוד המלך) ממש!

 

 

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת בקרו באתר שלי לרכישת הספרים "פרשה באהבה" צרו איתי קשר במייל:  mirisch1@gmail.com   טלפון 054-9292901

 

 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.